Jurassic World: Fallen Kingdom – ביקורת
עם Pacific Rim: Uprising ו-Rampage מאחורינו ו-Meg ממש מעבר לפינה, שנת 2018 מסתמנת כשנה לא רעה בכלל לחובבי המפלצות שבינינו. כעת הגיע תורם של הדינוזאורים ב-Jurassic World: Fallen Kingdom בבימויו של ג'יי איי ביונה כאשר סטיבן שפילברג משקיף על המתרחש מעמדת המפיק. לא צחוק, ביונה מספר בראיונות אתו שאומנם ניתנה לו את כל החופש היצירתי שרצה, אך אם למישהו הייתה את המילה האחרונה בסט היה זה שפילברג. אתו או בלעדיו הבעיה הכי גדולה של סרט שהוא חמישי בסדרה זה שיותר ויותר קשה לחדש ולעניין. באופן די מפתיע הסרט הרביעי גם לא בוים על ידי שפילברג ובכל זאת זכה להצלחה מסחררת בקופות (1.6 מיליארד דולר). כך שעושה רושם שפוטנציאל יש כאן. אך גם לרובוטריקים 2,3,4,5 היו טונות של פוטנציאל. גם ל-Terminator 3,4,5 היו משאיות פול-טריילר עמוסות לעייפה בפוטנציאל. כולנו כמובן יודעים מה עלה בגורלם של אלו.
בסופו של הפרק הקודם בסאגה נסגר "פארק" היורה בפעם השנייה עקב בריחה לחופשי של כמה מהטורפים האכזריים עלי אדמות. אותם דינוזאורים שנכחדו והוחזרו לחיים עומדים כעת בפני סכנת הכחדה נוספת כאשר הר געש השוכן בלב האי מאיים להתפרץ בכל רגע. בעוד העולם מתלבט אם להציל את היצורים הפרה-היסטוריים או לא, משלחת מטעם אוליגרך בשם בנג'מין לוקוואד שמה לעצמה מטרה ללכוד את הדינוזאורים ולהעבירם אל מקום מבטחים והרחק הרחק מידו של האדם. עד כאן הסינופסיס.
כריס פראט ("Guardians of The Galaxy", "Avengers: Infinity War") וברייס דלאס האוורד ("Arrested Development", "Black Mirror") חוזרים לסבוב נוסף והפעם בתור מושיעי הדינוזאורים. הדבר הראשון שעלה לי בראש כשראיתי את כריס היה (ספויילר מ-Infinity War!) מה הוא עושה כאן? תאנוס לא הרג אותו? הדמות שלו לא ממש מורגשת. כלומר, הוא אחד מהשחקנים הראשיים אבל לא ממש אכפת לך שהוא שם. גם הספור שלו בתור איש צבא חיל הים שנשכר לאמן רפטורים כאילו נכחדו כל הזואולוגים מהעולם קצת מרגיש תלוש מהמציאות. נתנו לו לשחרר כמה דחקות בשקל תשעים בתחילת הסרט ומשם להמשיך כדמות מאצ'ואיסטית שבלונית טיפוסית שלא מעוררת שום דבר אצל הצופה. מישהו אמר Lazy Writing? ברייס לעומת זאת פשוט מקסימה. בכל המובנים. יש לה קשר עמוק לדינוזאורים עוד מהסרט הקודם ולעיתים נראה שהיא סוג של שתולה של אנונימוס או גרין פיס מרוב שאכפת לה מהם. הסרט גם בוחן את האכפתיות הזו ומציב אותה במצבים בהם הם תלויים בין חיים ומוות וכואב הלב לראות אותה נקרעת. אגב, יש לה יכולת פלאית לבכות בכל רגע נתון והיא הדגימה זאת בתוכנית מאוד משעשעת של קונאן תוך כדי שהוא מספר לה ספור דמיוני על HomeDepo. שחקנית פשוט נהדרת.
ניתן לחלק את הסרט לשני חלקים. בחלק הראשון אי אפשר שלא להתפעל כשרואים דינוזאור בגובה 15 מטר על מסך בגובה 16. אין ספק שאלוהי האיימקס עשו חסד גדול מאוד עם הסרט הזה. כל החצי הראשון שלו היווה חוויה והרפתקה אחת גדולה. מהשוטים המרהיבים לדהירות ושאגות הדינוזאורים שהרעידו את כל האולם וכלה בהתפרצות אפוקליפטית מרהיבה של הר הגעש שעוד יותר הרעידה את האולם. לדעתי ניתן בקלות לזהות את היד המכוונת של שפילברג בקטעים האלה. הוא מאוד אוהב את המלחמה של דויד בגוליית והעצמה של הקטן מול הגדול. אני משתוקק ליום שהוא יוציא סרט שיצולם במצלמות איימקס 70 מילימטר ויכבוש את העולם. מיותר לציין שאני אהיה הראשון לעמוד בתור לראות אותו; בחלק השני הבלגאן מוריד הילוך וכאילו "מחליף תקליט". זה הרגיש כאילו נתנו לי זריקת אדרנלין ואז קשרו לי את הידיים והרגליים לכסא. ממוד של סרט אקשן קיצבי הורדנו שני הילוכים לסרט אימה עם הקפצות-הפחדה זולות. כנראה שזה היה "החופש היצירתי" שביונה דיבר עליו. באופן לא מפתיע זהו החלק הכי פחות מרשים אבל חצי נחמה העלילה מתקדמת יפה ואנחנו למדים דברים מעניינים ומרעישים(!) על תעשיית שיבוט הדינוזאורים תוך כדי.
הסרט אומנם מתחיל 3 שנים לאחר מאורעות הסרט הרביעי, אך בפועל יש לו לא מעט רפרנסים לראשון. InGen, חברת שיבוט הדינוזאורים, לא הייתה החברה הכי מוסרית בתחילת דרכה וזה משהו שהסרט מנגן עליו המון – מוסר. אני לא זוכר סרטי מפלצות שהצליח לרגש אותי עד היום אבל כאן היו שתי סצנות חודרות-שריון שהביאו את הקהל בקלות לידי השתנקות או לחלוחית בעין. כל זה מגיע ממש בקצה סופה של רכבת הרים מפותלת מלווה בטלטולים ותימרות עשן כשפתאום הגרון נחנק ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. כנראה בגלל רפרנס מאוד בולט לשואה שקשה שלא לשים לב אליו.
גם היום בגיל 33 הצלחתי לזהות לפחות 70 אחוז מהם בשמם המלא וזה אחרי עבודת חקר מקיפה בכיתה ד'. יש משהו קסום ביצורים הפרה-היסטוריים האלה. אין לי ספק שמי שהתחבר לסרטים הקודמים יתחבר גם לסרט הזה. אולי אפילו יותר לסרט הזה מלקודמים. זה טבעי להיות דפנסיבי כשמנסים לקחת לך משהו שאתה אוהב וזו האמוציה שהסרט הזה הוציא ממני חרף הסטייה שלו מהמסלול בחצי השני. סך הכול נהניתי.
