"שהאזאם" – מה קרה כשנתנו לילד בן 14 כוחות כמו של סופרמן
בילי בטסון הוא ילד בן 14 שכל חייו עבר ממשפחה אומנת אחת לאחרת. החיפושים אחר אימו האמיתית גרמו לו לברוח מחיק המשפחה הישר אל ידיו של החוק פעם אחר פעם. כל זה הולך להשתנות כשיום אחד הוא הופך מסתם ילד לגיבור-על מהשורה הראשונה – שהאזאם.
שהאזאם הוא אחד הסרטים האלה שאם אתה מגיע לראות אותו בסטייט אוף מיינד הנכון, כלומר אם אתה לוקה באינפנטיליות קלה, אתה תהנה בו כמו ילד קטן. ואכן רוב פרצי הצחוק באולם היו של עבדכם הנאמן, חבר טוב שהוא אינפנטיל מוצהר, שניים-שלושה גברים שלא יכלו לשלוט בעצמם וחבורה של ילדים. אפשר לחשוב שמדובר בבדיחות קקי פיפי מטופשות אבל ממש לא. יש כל כך הרבה בדיחות עם רפרנסים לעולם של DC שמי שלא מכיר פשוט יעברו לו מעל הראש. כמו למשל, באחד הקרבות מישהו מהרעים מת בצורה קצת גרוטסקית ופתאום שומעים מישהו אחר צועק "! Fatality" בקול אפלולי שכידוע לקוח מתוך "Mortal Kombat". כל הסרט רצוף בבדיחות כאלה שאם לומר את האמת, מלאות טעם וקסם ופוגעות בול במטרה.
את שהאזאם מגלם זכארי לוי ("צאק", "תור ראגנרוק") שהוא גם בחיים האמיתיים סוג של שחר חסון כזה – ילד בן 14 שכלוא בזמן. מאוד קל להרוס דמות כמו שלו. קצת ילדותי מדי והוא יהיה מאוס, קצת רציני מדי והוא יהיה בלתי אמין. אך זכארי משחק בדיוק כפי שהייתי מצפה מילד עם כוחות-על לשחק ורואים עליו שהוא נהנה מכל רגע. התהליך בו הוא מגלה את הכוחות שלו הוא מבחינתי ההיילייט של הסרט. זה שאתה יכול לירות ברקים מהידיים ולעוף זה הכל טוב ויפה. עכשיו השאלה היא מה אתה עושה עם זה או מה היית עושה עם זה לו היית בן 14.
מבעד לכל הדאחקות, הברקים והחליפות המנופחות מסתתר לו מסר ברור מאוד שהוא מוטיב שחוזר על עצמו כמה וכמה פעמים לאורך הסרט – משפחה. אין כמו משפחה. אם הילד כבר יודע קרוא וכתוב או לפחות חצי מזה, קחו אותו לראות את "שהאזאם!". גם יהנה מאוד וגם בתקווה ילמד משהו. אחלה סרט.
