צליל ועמרי מקטובי עזבו את ישראל קצת אחרי החתונה, ואם תשאלו את צליל – זו הייתה ההחלטה הכלכלית הטובה ביותר מבחינתם. הם לא חשבו על זה קודם, בוודאי לא תכננו לארוז מזוודות ולעבור לגור ביוון, אבל כשהתחילו להתמודד עם המספרים, הם הבינו שזו כנראה הדרך הטובה ביותר.

 

“שבוע לפני החתונה היינו בנופש ביוון בלוטראקי,” מספרת צליל. “באחד מהימים יצא טיול מהמלון לאתונה, פחות משעה נסיעה ובמקרה נתקלנו בעלון של דירות למכירה וראינו בית פרטי באי רודוס ב-40,000 יורו, בדיוק שבוע לפני החתונה, בזמן שאנחנו בונים את העתיד שלנו והתלהבנו כמה זה זול. עברו כמה שבועות מאז החתונה, התחלנו לדבר על לקנות דירה בארץ ואיך עושים את זה עם הסכום ההתחלתי שברשותנו, עשינו חישוב עד איזה גיל נצטרך לשלם משכנתא, לפי החישוב יצא שעד גיל 70 נהיה משועבדים לבית.”

 

עזבו את ישראל

צליל, עמרי וריף

 

משחק המספרים

אחרי שחישבו והבינו מה המשמעות של רכישת דירה בישראל, צליל ועמרי הבינו שיש כנראה דרך אחרת. “בעלי זרק את הרעיון והעיניים שלי נצצו – גם אני חשבתי על זה!” צליל נזכרת. “אחרי שלושה חודשים של בדיקות מרחוק וטלפונים לשגרירות יוון, לבית חב”ד ולקהילה היהודית באתונה, נסענו לחודש כדי לבדוק את השטח. גילינו שהאיים לא ממש מיושבים בחורף וחששנו שלא יהיה ממה להתפרנס, אז המשכנו לאתונה. הפלא ופלא, יש שם חיים תוססים כל השנה. הסתובבנו עם הרכב השכור, בדקנו אזורים, מצאנו שכונה עם פארקים לילדים העתידיים שלנו, בדקנו את המחירים בסופר, את המחיר של ביטוח בריאות, של גנים, אפילו חשבנו איזה עסק נפתח ומה חסר.”

 

 

היערכות לקראת המעבר

אחרי שחזרו לישראל תכננו צליל ועמרי להמתין עד לתום חוזה השכירות על הדירה ביפו, ובינתיים החלה צליל עבודה חדשה. במקביל גילתה שהיא בהיריון, והזוג החליט להמתין עד חודשיים לאחר הלידה. הם ניצלו את הזמן כדי לחשב בדיוק מה יצטרכו לאחר המעבר: “עם כל החישובים הגענו למסקנה שכשנעבור לכאן אנחנו צריכים בסך הכול 300-400 יורו לשכירות של דירת 100 מטר, קניות 150 יורו לכל אחד פלוס הוצאות נלוות – מקסימות הוצאות 1,000 יורו לחודש למשפחה כולל בלת”מים – כ-4,000 שח.”

 

כך הם הגדירו לעצמם משימה ראשונה: “ללמוד איך לעשות 4,000 שח מהאינטרנט בתור התחלה.”

 

חיכו לגיל חודשיים

 

לימודי אונליין

עם מטרה ברורה, צליל מצאה קורס שלימד אותה כמה שיטות יעילות ליצירת הכנסה דרך האינטרנט. היא למדה את כולן. “ממש הכל. גם אמזון, לידים, מכירות ביוטיוב, אינסטגרם, דפי נחיתה, בניית אתרים – הכל,” היא מספרת. “התחלנו כבר בבית מהארץ ללמוד את זה. ולעבוד בזה פה ושם. כמה מאות שקלים בחודש הצטברו ל-4,000 שתכננו, והנה, זה באמת אפשרי לעבוד מהבית.”

 

כשהילד הגיע לגיל חודשיים, צליל ועומר ארזו את הדירה בעשר מזוודות ויצאו לדרך. עם האזרחות האירופאית של עמרי לא הייתה להם כל בעיה לשהות ביוון באופן חוקי ולעבוד בה. הם שכרו בתחילת הדרך דירת AirBnb ובינתיים חיפשו את הדירה המושלמת. הם גם מצאו אותה: במרחק 5 דקות מהים, 130 מטר עם מרפסת גדולה.

 

חבלי לידה

גם אחרי המעבר לדירה החדשה התמודדו בני הזוג עם אתגרים, אבל הם לא שונים מכל אתגר שמוכר גם לזוגות שעוברים לדירה חדשה בישראל. בזמן שהמתינו למיטות חדשות ישנו על מזרנים מתנפחים, ואימא של צליל הגיעה עד אתונה כדי לעזור להם עם הסידורים הדרושים. בזמן הזה הם גילו כמה חסרונות: “הם נוהגים כמו משוגעים ומעשנים סיגריות בכל מקום ציבורי, הם לא אנשי מכירות גדולים ואם רוצים לראות דירה המתווך יחזור אליכם בשבוע הבא אם בכלל. אבל אלה המינוסים היחידים שלהם ובסך הכל יש פה וייב אחר. הכול לאט, לכולם יש זמן.”

 

יצירת הכנסה באתונה

אחרי כמה חודשים של עבודה מהבית והמון ביקורים מהמשפחה שהתגעגעה, מצאה צליל עבודה מחוץ לבית. “עמרי מצא מישהי שסיפרה לו שיש באתונה עבודה לישראלים במוקד טלפוני. היא קישרה אותנו למישהי שעובדת פה, התייעצנו מי יישאר עם הילד ובסוף החלטנו שאני אצא והוא יישאר עם הילד בבית, וימשיך לעבוד דרך האינטרנט. השיקול היה פשוט: הבישולים של בעלי.”

 

היום צליל סוגרת שנת עבודה במוקד השירות שבו היא עובדת עם צוות ישראלים. ריף, שהיה בן חודשיים בעת המעבר, חוגג אוטוטו יום הולדת שנתיים, ואם תשאלו את צליל – אין להם כוונה לחזור לישראל בקרוב, למרות שהם לא פוסלים את האפשרות על הסף.

 

החיים באתונה

“אנחנו אוהבים את ישראל והיינו רוצים מאוד להישאר לחיות בה, אבל זה בלתי אפשרי”

 

אין לנו ארץ אחרת?

כשהיא נזכרת בימים האחרונים שלהם בישראל, צליל גם זוכרת את הדעות של המשפחה והחברים: “ההורים שלנו מאוד תמכו במעבר שלנו ליוון, היו חלק מהחברים שלא האמינו שאנחנו הולכים לעשות את זה וזה רק דיבורים. עד היום יש עדיין כאלה שמזכירים לנו ש’אם לא ילך לכם – תמיד תוכלו לחזור לארץ’. אנשים שלא מכירים אותנו ואומרים לנו שצריך להישאר בארץ ולהילחם עליה כי אין לנו ארץ אחרת. אנחנו עונים להם שהם מוזמנים להישאר בארץ ולשלם מחירי עתק על כל דבר אם זה אוטו, אם זה אוכל, אם זה בית, לנו פשוט נמאס מיוקר המחיה, אני לא רוצה לעבוד בשתי עבודות שבעה ימים בשבוע ולראות בקושי את הילד שלי. אנחנו בסך הכל אוהבים את מדינת ישראל והיינו רוצים מאוד להישאר לחיות בה, אבל זה בלתי אפשרי. אז היינו צריכים לבצע החלטה לא קלה ולעזוב את המדינה עם תינוק קטן בן חודשיים. אבל עשינו את זה.”

 

אתונה, היא מזכירה, לא רחוקה כל כך מישראל. “טיסה לאתונה ברוב ימות השנה זולה יותר מטיסה לאילת, זה אותו מזג אוויר, האוכל טעים ואנחנו מגיעים לישראל פעמיים בשנה לביקור. כרגע התכנון הוא לחזור עוד 16 שנים כדי שריף (הבן שלנו) לא יהיה חייל בודד. אחר כך נחליט מה עושים.”

 

 

מבט לעתיד

“עכשיו התכניות הן שיהיו לנו כמה בתים כמו להורים שלנו, לצאת שלוש פעמים בשנה לטיולים ועוד לצאת בגיל חמישים לפנסיה,” אומרת צליל.

 

בדרך לשם הם ללא ספק חוסכים. הדירה המפוארת שלהם עולה 2,000 שקלים מדי חודש ואילו לרכישת דירה יידרשו להם 120,000 שקלים בלבד. פחית הקולה עולה בקיוסק שני שקלים בלבד, וגם קילו צלעות כבש יעלה בסופר 25 שקלים לכל היותר. אם זה נשמע לכם זול, צליל מבקשת לתקן: “זה לא שהמחירים זולים, אלא שהכל בארץ יקר. הכול נראה זול ביחס לארץ. ציונית ציונית, אבל נמאס לי להיות פראיירית.”

 

אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >