דו"ח של הלמ"ס: ל-28% מהאוכלוסיה אין דירה אבל ל-10% יש יותר מאחת
הדי המחאה החברתית של קיץ 2011, המוכרת גם כ"מחאת האוהלים" ו"מחאת הדיור", טרם גוועו והתפתחו לכדי חוסר שביעות מתמשך – בעיקר, מהקושי לממן רכישה של דירת מגורים, ובמיוחד עבור משפחות צעירות ממעמד הביניים. אמנם, מדד המשכורות הבין לאומי מראה כי בישראל צריך לחסוך סכום עצום של כ-20 פעמים השכר השנתי הממוצע (נטו) כדי לרכוש דירה (לעומת, למשל, 13 באנגליה, 5 בארה"ב ו-3 בלבד בערב הסעודית) ולמרות זאת, אולי תופתעו לגלות שכ-60% מן המשפחות בישראל גרות בבית משלהן ורק לכ-28% מן האוכלוסיה אין כלל דירת מגורים בבעלותם. מנתונים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בתחילת שנת 2019 עולה שיש מי שהרוויחו מן העליה המטאורית במחירי הנדל"ן בישראל בעשור האחרון. לרבים ממשקי הבית בעשירון העליון יש יותר מדירת מגורים אחת בבעלותם. לפניכם סקירה קצרה אודות שיעור בעלי הדירות בישראל, למי אין דירה כלל, למי יש דירה אחת ומי מצליחים לרכוש שתי דירות, שלוש או אפילו יותר.
מחיר דירה ממוצעת הכפיל עצמו בעשור האחרון
בשנת 2007 שווי דירת מגורים ממוצעת עמד על כ-746 אלף ש"ח, נכון לתחילת שנת 2019 דירה בת ארבעה חדרים באזור ביקוש ממוצע תעלה לכם כ-1,600,000 ש"ח. מחירי הדירות מוסיפים לעלות למרות תוכניות דוגמת "מחיר למשתכן", הפשרה מואצת של שטחים לבניה, קידום תוכניות התחדשות עירונית ועוד. מכיוון שהשכר הממוצע בכלל המשק עלה רק בכ-6% בעשור האחרון (שכר עובדי המדינה זינק בכ-23% בתקופה זו) מובן שרכישת דירת מגורים הופכת עם השנים לעניין קשה ומאתגר יותר ויותר. למרות הנתונים הנ"ל מסתבר שלכ-62% מן הישראלים יש דירת מגורים בבעלותם (על פי רוב בבעלות משותפת עם בן/בת הזוג), לכ-8% יש שתי דירות ולכ-2% מן הישראלים יש שלוש דירות או יותר. נכון לתחילת שנת 2019, רק לכ-28% מן הישראלים אין דירת מגורים בבעלותם.
עליה חדה במספר המשפחות שבבעלותן יותר מדירה אחת
מחירי הנדל"ן המאמירים בשנים האחרונות והיעדר אפיקי השקעה אטרקטיביים אחרים הניעו את מי שמסוגל לעשות זאת לרכוש נדל"ן להשקעה. זו הסיבה שבשנת 2008 רק כ-3.5% מן הישראלים היו בעלי שתי דירות או יותר לעומת כ-10% בסוף שנת 2018. בני העשירון העליון הם המרוויחים העיקריים מן העליה במחירי הדירות. שווי דירה ממוצעת בעשירון העליון בשנת 2008 היה כמיליון ומאתיים אלף ש"ח ואילו כיום דירות כאלה שוות 2.5 מיליון שקלים ואף יותר, רווח של כ-1.3 מיליון שקלים בעשר שנים. בני העשירון התחתון חיו בדירות בשווי כ-250,000 ש"ח בשנת 2008, נכון לסוף שנת 2018 דירות כאלה שוות כמיליון שקלים, משמע רווח של כ-750,000 שקלים בלבד.
יש לציין כי מבחינת שווי דירת המגורים הפער בין העשירונים הצטמצם, אם בעבר דירה של משפחה בעשירון העליון הייתה שווה פי 4-5 מדירה של משפחה בעשירון התחתון הרי שנכון לסוף שנת 2018 הפער עומד על פי 3 "בלבד".
מספר שוכרי הדירות אינו מצטמצם
מעניין לציין שאחוז שוכרי הדירות בחברה הישראלית נותר ללא שינוי כבר שני עשורים ויותר. בשנת 1997 כ-40% מן האוכלוסיה בארץ חיה בדירה שכורה, כך המצב גם נכון לתחילת שנת 2019. כ-80% מבני העשירון העליון חיים בדירה בבעלותם לעומת כ-35% בלבד מבני העשירון התחתון. התשלום החודשי להחזר המשכנתא בעשירון העליון עומד על כמעט 6,000 ש"ח בחודש לעומת כ-1,500 ש"ח בעשירון התחתון. מגלל פערים ביחס בין גובה ההלוואה לשווי הנכס, בני העשירון העליון משלמים ריבית נמוכה יחסית על המשכנתא.
נתון מעניין נוסף שפירסמה הלמ"ס לאחרונה נוגע להערכת שווי דירות מגורים בעיני בעליהן. מסתבר שמי שגרים בדירה בבעלותם נוטים להעריך את שוויה בכמעט 20% יותר משווי השוק האמיתי שלה.
נראה שישראלים ממשיכים להתעקש לרכוש דירת מגורים למרות מחירי הנדל"ן המאמירים. משפחות צעירות רבות מצליחות לעשות זאת בזכות תמיכה מן ההורים, מי שאינם נהנים מתמיכה כזו ומשתכרים שכר ממוצע ומטה מתקשים מאוד לרכוש דירה ונאלצים להמשיך לגור בשכירות.
