ג'ון וויק 3 – ביקורת
לג'ון וויק נפטרה האישה, הרגו את הכלב, פוצצו את הבית וגנבו את הבוס 429 מוסטנג מהחניה. אבל ג'ון הוא איש של פוקוס. מחויבות. וכוח פאקינג רצון. בסרט הראשון הוא רוצח 77 איש ואילו בשני 128. הסרט שחותם את הטרילוגיה הוא ללא ספק גדול יותר, נועז יותר, רע יותר ואכזר בכמה מונים מאשר השניים הקודמים. היכונו לפצצת האדרנלין של השנה.
כיאה לסרט אמנויות לחימה אמריקאי, את העבודה השחורה השאירו לאלה בלי הגרין-קארד. קסט שבנוי לתלפיות בכל מה שקשור ללכת מכות בסטייל. מארק דקסקוס המופלא ("רק החזק" ) משחק את הנבל הראשי זירו. ייבאו במיוחד מאינדונזיה את הנינג'ה הפסיכופתית שאין לה שם בסרט, שמשחק לא אחר מאשר יין רוהיאן אבל אתם לבטח זוכרים אותו בתור מד-דוג מסרט הקאלט עטור השבחים "דה רייד". מכיוון שצריך שניים לרצח וירטואוזי המוני, הביאו גם את החבר הכי טוב שלו "מדה רייד 2" – סספ ראמן. אפשר גם להוסיף את לורנס פישבורן ("מאטריקס") למיקס אבל ללא שמץ של ספק מי שגנבה את ההצגה הייתה סופיה (האלי ברי, "אקס-מן"). התאמנה במשך 7 חודשים לתפקיד, שברה 3 צלעות תוך כדי ועדיין הכחידה שם אנשים על ימין ועל שמאל. לא ייאמן שהיא בת 52. על כל אלו מנצח הבמאי והכוריאוגרף צ'אד סטהלסקי, שהיה בין היתר הפעלולן של ריבס "במאטריקס" בזמנו. רק שכאן אין הילוך סופר-איטי ואין התחמקות מכדורים. כאן אנשים קופצים קפיצת ראש ישר לתוך השפיץ של הקליע.
הספור ממשיך מיד אחרי אירועי הפרק שני. לג'ון (קיאנו ריבס, "מאטריקס", "ספיד") יש באונטי של 14 מיליון דולר על הראש ושעה להימלט על חייו לפני שבאים בעקבותיו כל המתנקשים עלי-אדמות. הסרט לא מבזבז דקה אחת ומהר מאוד מפגיש את גיבורנו מול המתנקש הראשון שהוא במקרה מפלץ בגובה 220 )שחקן ה-NBA בובן מרג'נוביץ') ואני מבטיח לכם שמה שהולך שם טרם ראיתם בשום מקום אחר. רק הילוך ראשון אבל מושך כמו פורש עד 80 קמ"ש ולא עוצר באדום. מכאן זה כמו שוק הדיור מאז 2008 – תתכוננו לעליה של 250 אחוז. שילמתם על כסא שלם? חבל כי תצטרכו רק את הקצה. יש איזו פאוזה קטנה בין לבין על מנת קצת לפתח את הדמויות ולהסדיר את הנשימה אבל ברגע שהסאונד טראק הקצבי של הסרט מתחיל להפגיז אתה יודע שאתה הולך לראות משהו מחורפן לגמרי.
הלחימה היא בדומה לסרטים הקודמים – MMA בשילוב של רובים וכל הבא ליד. אבל אני חושב שהפעם הם לקחו את זה צעד אחד קדימה. ג'ון אף על פי היותו צלף מחונן, מרבה לקחת את היריבים שלו לקרקע בין אם על ידי הטלת סאוי נאגה (ג'ודו) מפחידה, שבירת יד לשתיים מהגיהינום עם קוטגיישי (אייקידו) או אנגל סלאם (היאבקות) מרסק חוליות ורק אז יורה להם בראש. וזה עובד סוף הדרך. ואוו כמה שזה עובד טוב. יש כאן יותר הוצאות להורג מבוקר ממוצע בשלטון סטלין רק עם כוריאוגרפיה מהשורה הראשונה. הקלות שבה הצליחו לשלב כלי נשק גדולים כמו רובי צייד בקרב שהוא פנים מול פנים היא על גבול הגאונית. מצאתי את עצמי מחכך ידיים בעליזות כמו ילד קטן כל פעם שהתחיל מכות. ניצלו יפה את העובדה שריבס איש גדול (1.86) וכבר בן 54. לא תראו אותו עושה בעיטות מסובבות או סלטות באוויר אבל שבירת ידיים/רגליים/צלעות/גלגלות? בכמויות סיטונאיות.
יש כאן את הגיוון הכי גדול של שימוש בכלי נשק שראיתי מאז השטויות של ג'קי צ'אן. אקדחים, ספרים(!) שוטגאנים, רובי סער, סוסים(!), כלבים, חגורות, סכינים, חרבות, אה וזכוכיות. הרבה מאוד זכוכיות. לג'ון יש יעילות הרג של שחפת עם כולם לרבות סוסים, אופנועים וכלי רכב. ולא משנה כמה גופות הוא יערום בדרך, קשה שלא להישאר מהופנט למסך. אז אם קרה לכם פעם שהאוטו נתקע, קיבלתם דו"ח, פוטרתם מהעבודה, הילד עושה צרות והאישה לא מבינה שהיא טועה גם אחרי מצגת פאוורפויינט ודיאגרמת וון, קחו לכם שעתיים מהחיים ולכו לראות את" ג'ון וויק 3". תמיד משמח לדעת שעל מישהו אחר עובר יום יותר גרוע ממך.
