"באטמן" – הסרט האפל ביותר של DC מכל הסיבות הלא נכונות

איך שאני רואה זאת, "האביר האפל" תמיד היה יותר "האביר בשחור" מאשר אפל. למילה "אפל" יש קונוטציות מאוד שליליות שמזוהות בעיקר עם רוע וכוח משחית, ובאטמן אומנם לובש שחור ומרביץ לאנשים בעיקר בלילה, אך בואו, אפל הוא כנראה לא. אבל! עם כל הטראומת הורים שנרצחו מנגד עייניו והעובדה שהוא הולך מכות על בסיס לילי, אין בי ספק שהפוטנציאל לערער את נפשו תמיד היה שם. אז אם הסרט "The Batman" יהיה הסרט שיקח את ברוס ויין מעבר לגבולות השפיות והיישר אל חיקו המפנק והמחמם של הדארק-סייד, אני לא אתנגד.

"באטמן" מתחיל קלאסי-פנטאסטי באחת הסצינות מהטריילרים. כמה חבר'ה רעים תופסים בחור תמים בשעת לילה מאוחרת ברכבת התחתית ורגע לפני שהם מרביצים לו, קול צעדים כבדים בוקע מתוך החשיכה. מן הצללים מגיח לו בנונשלנטיות-משהו האחד והיחיד איש העטלף. בקושי מספיקים לשאול אותו "מי אתה?" והוא מפוצץ מכות את אחד הרעים, מפיל אותו לרצפה וממשיך להכות אותו באמוק גם אחרי שכבר נוטרל ומיד מסנן "אני הוא הנקמה". הסצינה הזו, כמה שהיא עשויה נפלא ומראה (לראשונה?) סדקים באישיותו של ברוס וויין, היא הבעיה הכי גדולה שיש לי עם הסרט. למה? כי היא קונסיסטנטית. הייתי מצפה מאותה ברוטאליות להופיע בהמשך סצינות האקשן – לא קרה; הייתי מצפה לדעת במי ברוס "נוקם" כביכול ולמה הוא נוקם – לא קרה; ציפיתי שהכיתוב של שם הסרט בצבע אדום-שחור יצדיק את עצמו, אך גם זה לא קרה.

"באטמן" הוא אחד הסרטים הכי אפלים והכי קודרים שלDC אי פעם. מכל הסיבות הלא נכונות, כלומר. לא רואים כלום. פשוט ככה. רוב סצינות האקשן מתרחשות בתנאי תאורה מינימלית בלונג-שוט כשרק רואים את הצלליות ואף בחשכה מוחלטת כשרק רואים את הרשף של כלי הנשק ושומעים את הצרחות של הרעים. וכשכן רואים משהו אז זה במועדון אפלולי כשבאטמן פורץ פנימה רגלית(!) והולך מכות עם שורה של ש"גימלים עד שהוא מגיע לבוס הגדול. גם סצינת המרדף שהיא סצינת האקשן הגדולה והמרכזית של הסרט, בוימה באופן תמוה בלשון המעטה, שכן היא צולמה בגשם, בלילה ומתוך כלי הרכב עצמם מה שהקשה מאוד עבור הצופה להבין מה קורה על המרקע. אבל יודעים מה? אני בסדר עם זה. מה שעשה את "האביר האפל" היה הרבה פחות הבאטמוביל והבאטווינג והרבה יותר הית' לדג'ר ז"ל וכריסטן בייל. כך שעם קסט כמו אנדי סרקיס ("שר הטבעות"), רוברט פטינסון , ג'פרי רייט ("ווסטוורלד") וקולין פארל ("תא הטלפון") שום דבר עדיין לא היה סגור.

הרידלר (פאול דנו "12 שנות עבדות") רוצח שורה של דמויות מפתח בעיר גוטהאם ומותיר אחריו שורה של רמזים ומכתבים עלומי שם הממוענים לכתובת אחת- "The Batman". הרידלר הוא הטייפ-קסט של הפסיכופת-הלבן שתוכלו למצוא בכל סרט אימה למתחילים. לא היה שום דבר משכנע בדמות שלו. אפילו קצת עיקמתי פרצוף כל פעם שצרח בכעס – נשמע כמו מישהו שמאיים עליך שיפרוץ לך למחשב או יגנוב לך את העיתון בבוקר אפילו שאין לך מנוי. כך אפשר לומר גם על המאפיונר קארמיין פלקון שמגולם על ידי ג'ון טורטורו. אתם זוכרים את פאנטום "מאל תתעסק עם הזוהאן" ואמיליו "ממיסטר דידס", נכון? לא האמנתי למילה אחת אפילו שיצאה לו מהפה. אחת. איך הוא קיבל תפקיד כזה של מגה-נבל? נשגב מבינתי. אך לפחות איש אחד הצליח להציל את כבודם של הרעים והוא הפינגווין בגילומו של קולין פרל. אני בחיים לא הייתי מנחש שזה הוא. לא איפרו אותו בתור הפינגווין אלא ממש פיסלו אותו. רק הפנים שלו לבד שוות אלף מילים מהספור שהן יכולות לספר. חוץ מזה הוא נתן הופעה.

לא סתם אומרים שבאטמן (רוברט פטינסון) הוא הבלש הכי טוב בעולם. למעשה, הוא כל כך טוב שהוא מפצח את החידות של הרידלר כאילו היו גרעינים. אני רציתי קצת להתבשל עם החידות אבל הסרט לא ממש נתן לי. באטמן מביא את הפתרון, יוצא לרמז הבא ושם מגלה שהוא בעצם טעה, פותר שוב וחוזר חלילה. 4-3 פעמים(!). הבעיה עם פטינסון לדעתי היא לא שהוא באטמן גרוע, אלא שהוא ברוס וויין גרוע. הוא לא עושה קול של פון-סקס בתור באטמן ובלי חליפת העטלף לי זה הרגיש שברוס ובאטמן הם אותו אחד. כשהוא מדבר עם אלפרד (אנדי סרקיס המצוין!) הוא עדיין עם איפור בעיניים ולא מעניין אותו בשום צורה העסקים המשפחתיים של ברוס. המניירות שלו, המבט הוא כל הזמן משדר שהוא באטמן אף על פי שהוא חוזר על המנטרה השגורה של להסתיר את הזהות על מנת שלא יוכלו לפגוע ביקרים לו. חבל.

קצת יותר מ3 שעות של סרט שהרגישו יותר כמו 4 וחצי. הסוף לגמרי מתיש. יש לא מעט סתירות ודברים לא הגיוניים שאי אפשר לכתוב מבלי לגלוש לספויילר-טריטורי. סך הכל סרט בינוני בלי שום דבר מיוחד. אבל היי, זה באטמן וזה מספיק עבור רבים לרוץ לראות.