מה באמת הופך אנשים למצליחנים? מסתבר שאלו לאו דווקא המטרות שלהם

כולנו יודעים עד כמה קשה לוותר על משהו שאנו כל כך רוצים להשיג, בייחוד כשאנו מוכנים ומזומנים לחתור בכל הכוח באוקיינוס הזמן אל עבר האופק, שם תופיע התגשמות המטרה הנכספת שלנו. זה עשוי להיות בתחום המשפחה, הקריירה, הלימודים, הבריאות, או כל תחום אחר אותו נעלה על דעתנו. ייתכן, כי סיכוייכם להגיע אל המטרה קיימים, וכי אם תמשיכו בדרככם, תגשימו את עצמכם, אך יש לזה מחיר, והוא לא אחר מאשר הזמן שלכם.

האם כדאי לחתור אל המטרה בכל מחיר?

פסיכולוגים ומומחים בתחום טוענים כי ויתור על השגת המטרה, למרות רצוננו העז להשיגה, עשוי להיות הדבר הנכון ביותר שנעשה. לבטח זה נשמע לכם מוזר, והמילה שהייתם מכניסים במשפט הקודם במקום המילה "נכון" היא המילה "קשה". ובכל זאת, יש לכך סיבה טובה, הנעוצה כמובן באותו גורם עליו דיברנו קודם לכן – הזמן. כידוע לכולנו, הזמן הוא משאב מוגבל וככזה הוא יקר מאין כמוהן, ופינוי משבצות שלו עשוי לסייע לנו לקדם פרויקטים ומטרות אחרות שלעיתים עשויות להיות חשובים יותר. יש לזה אפילו מינוח מקצועי: "פרישה אסטרטגית".

כיצד מתקשר הנושא לתהליך הכתיבה והמחקר?

כמעט כל סופר וחוקר פגשו בחייהם את הרגע בו היה עליהם לגנוז הכל ולעשות "אחורה פנה", לאחר בילוי של ימים, שבועות ולעיתים אף חודשים בניהול מחקר או ביצירת עלילה. תחושה זו בטח מוכרת לכל אחד ואחת מאיתנו בתחומו שלו. אנו משקיעים זמן, מאמץ, מחשבה, ואיך לא, נוטעים בליבנו את עץ התקווה, ומתחילים בתהליך החתירה אל המטרה. וכשאנו נכשלים, מה קורה אז? בהרבה מקרים ננסה שוב ושוב, בין אם זה נובע מהצורך שהוביל אותנו לרצות להשיג את המטרה בתחילה, או בין אם זה רק בשביל לדעת שלא כילינו את זמננו לשווא, או במילים אחרות, לנסות להציל את האגו שלנו. מובן כי מדובר בדחף בלתי הגיוני בעליל, ויחד עם זאת, זהו דחף אנושי, וככזה, קשה להילחם בו.

גם לעיתון האמריקאי "The New York Times" יש מה לומר על הפרישה האסטרטגית

במאמר שפורסם לאחרונה בנוגע לאמנות הפרישה האסטרטגית (מינוח שהטביע היזם סאט גודין), מסבירה מחברת המאמר, סטפני לי, מדוע לעיתים כה קרובות אנו לא מסוגלים להפסיק לרדוף אחר מטרות לאורך שנים – אפילו אם פעם אחר פעם כשלנו בניסיונות השגתן. סטפני טוענת, כי לעיתים רבות פרישה ממטרה מסוג זה (מטרות "ארוכות טווח" ומייגעות), עשויה להפוך אותנו למאושרים כיוון שאז ניטע בליבנו את תחושות השחרור וההקלה. זה לבטח קצת קשה כאשר מדובר באדם שאפתן ועקשן החותר להצלחה, ובהקשר זה מוסיפה החוקרת כי "אין מה לדאוג. שחרור ממטרות מסוג זה יפנה עבורנו משבצות זמן באמצעותן נוכל להגשים מטרות או משימות אחרות, בהנחה שהן קצת יותר ריאליות – וכך ניצור הצלחות".

אז לאחר שקיבלנו טיפ מצוין בכל הנוגע לחתירה למטרה בחיינו, כיצד נבצע זאת בפועל?

תחשבו עוד רגע אחד, ותגיעו אל התשובה הנכונה. ניחשתם נכון – סדר עדיפויות! או, כמו שאמר ג'ון אקף בספרו המפורסם "Finish": "בחרו את הפצצה שלכם!". בספרו, מטלטל אקף את הקוראים עד שהם מבינים כי אין שום דרך בה הם יוכלו להשיג את כל, בדגש על המילה האחרונה, כל מה שהם רוצים… לשם ההמחשה, נשאל אתכם מי מכם לא רוצה להיות הורה מדהים, ובו בזמן גם להיות מצטיין במקום העבודה, לאכול או לבשל כל ערב ארוחה בריאה ומזינה, ולהספיק להתנדב למטרה חברתית כלשהי בשביל הנפש? סביר להניח שמעטים מאיתנו יסרבו לכך. ובכל זאת, האם כך הם פני המציאות?!? כמה מאיתנו באמת יוצרים חיים שכאלה? זה לא יהיה ניחוש פרוע אם נאמר שרובנו לא מגיעים לרמת הגשמה כזו. אז כמו שניתן להבין, אין לכם מנוס מבחירת הפצצה שלכם.

ומה ההיגיון העומד מאחורי אסטרטגיית בחירת ה"פצצה"?

מובן כי ככל שנציב לעצמנו יותר מטרות, כך יפחת הסיכוי שלנו להתקדם אל עבר הגשמתן, כיוון שכל אחת מהן דורשת השקעת זמן ראוי. הפצצה של ג'ון אקף משמשת דימוי למטרת העל שלנו. כלומר, אנו מוותרים על השגת מטרות מסוימות, וכיוון שאנו יודעים שאנו מתקדמים אל עבר המטרה החשובה לנו ביותר – אנו יכולים לחיות בשלום עם הויתור שלנו על מטרות אחרות. לבחור מטרת על, להתמקד בה, ולתת את כל מה שיש לנו כדי להשיגה, גם במחיר של ויתור על מטרות אחרות – זוהי הדרך להגשים את עצמנו!

אז ויתרנו על מטרות אחרות, בחרנו להתמקד במה שחשוב לנו באמת. כיצד זה משפיע עלינו?

יש לכך יתרונות פסיכולוגיים. כפי שכבר רמזנו בפסקה מעלה כשאמרנו את המשפט "אנו יכולים לחיות בשלום עם הויתור שלנו על מטרות אחרות". פסיכולוגים תיעדו את התועלות, ובמקרים מסוימים אף את הנחיצות של ויתור על השגת מטרה אחת תוך כוונה להתמקד במטרה אחרת. במאמר בעיתון ה"ניו יורק טיימס" מצטטת הגברת סטפני לי מחקר משנת 2007 הקובע כי כאשר אנשים התנתקו ממטרות שאינן ריאליות, הם חשו בריאים ומאושרים יותר.

מה הסיכוי שלנו להיות מומחים ברמה עולמית ביותר מתחום אחד?

אנדרס אריקסון, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת פלורידה, שכתב את ספר המדע המצליח בשם Peak: Secrets From the New Science of Expertise"", טוען כי הוא אינו מכיר אף אדם שהפך למומחה ברמה עולמית ביותר מתחום אחד. "אדם אשר מקדיש את חייו לתחום אחד בלבד, מאבד את הסיכוי להיות מומחה ברמה עולמית בתחום אחר. זאת, כיוון שהוא מקדיש את כל כולו לתחום אחד ולשאר התחומים הקשורים אליו. להיות מומחה ברמה עולמית בשני תחומים נראה כדבר בלתי אפשרי. לכל הפחות, אני באופן אישי, לא נתקלתי במקרים מסוג זה".

ומה עם שיטה להשגת מטרתנו?

לשם כך נכיר את פרופסור גבריאל אוטינגן מהאוניברסיטאות של ניו יורק והמבורג. אוטינגן חיבר ספר בשם "לחשוב מחדש על החשיבה החיובית", בו הוא מציג טכנולוגיה שפיתח בשם "WOOP", שמטרתה לסייע לאנשים להשיג את מטרותיהם. המתודולוגיה מתחלקת לארבעה שלבים: משאלה, תוצאה, מכשולים ותכנית להשגתה. לפי אוטינגן, שימוש בשיטה זו לעיתים קרובות מחייב את האדם להתרחק מהמטרה שלו במידה והיא מתנגשת עם מטרה אחרת או במידה והיא נראית כבלתי ניתנת להשגה. "לעיתים קרובות, תהליך זה יהיה כואב, אין להתווכח עם זה", מוסיף אוטינגן, "אך יחד עם זאת, בטווח הארוך, במידה ואדם מוצא לעצמו את הזמן לחתור למשהו ריאלי יותר – זה שווה את זה!". אז בטרם תכלו את זמנכם, מחשבתכם וכוחכם, הגדירו לעצמכם את החשוב לכם באמת, ואז פשוט התחילו לחתור אל האופק באוקיינוס הנכון לכם…