התחושה הישראלית הכי אותנטית היא שכל הזמן דופקים אתכם, רשתות השיווק עושקות אתכם, חברות הסלולר מרמות אתכם, חברות הכבלים עובדות עליכם, אפילו בפיצוציה עוקצים אתכם וזה כואב.
זה כואב, כי הפחד הישראלי הקמאי והנורא ביותר, הוא לא הגרעין האיראני ולא האנטישמיות הגואה באירופה, אלא הפחד מלצאת פראייר, מלשלם חלילה 1.40 ₪ ביתר על פחית קולה, מלקבל פחות מהשכן במפרט של הדירה, או (לא עלינו) לשלם מחיר מלא ולגלות שיש קופון הנחה של 5 שקלים.
זה כואב, כי זה נכון – באמת דופקים אותנו. שהרי גם בעלי העסקים בישראל לא רוצים לצאת פראיירים, אבל הם, בניגוד לציבור, גם מצליחים לעשות את זה.

 

אחד הכלים שהחוק הישראלי מספק לצרכן במלחמתו בפראיירפוביה, הוא התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית מאפשרת ללקוח שרומה, קופח או נפגע בסכום קטן, שלא מצדיק יציאה לקרב משפטי פרטי נגד תאגיד עתיר ממון, לייצג קבוצה של אינספור נפגעים ובכך להחזיר לחברי הקבוצה את מה שנגזל מהם, להרתיע את העוסקים מלהפר את החוק ועל הדרך, גם לקבל תמורה כספית נחמדה בעבור המאמץ והשירות שעשה עבור כל הציבור.
נשמע נפלא? בחלק גדול מהמקרים זה באמת נפלא – בעשרות פסקי דין ובעיקר הסדרי פשרה, מצליחים תובעים ייצוגיים להשיב לציבור סכומים בסדר גודל של כ-200 מיליון ₪ בשנה ומביאים לעצירת תופעות של מרמה וגזל של הציבור.

 

אבל לא באנו לכאן כדי להתעסק במה שנפלא.

 

בפועל, אין זה סוד, שבמקרים רבים התחום של תובענות ייצוגיות משרת עורכי דין שמחפשים דרך להפיק רווח נאה מבלי שהם יצטרכו לגייס ולשרת לקוחות טורדניים. וזה לכשעצמו דבר לגיטימי ביותר.
אם עורך דין מוכשר ונמרץ, מגלה שבית עסק מסוים מפר את החוק ופוגע בצרכנים, הוא יכול לאתר תובע ייצוגי מתאים ולהגיש דרכו תביעה ייצוגית שתביא תועלת רבה לקבוצת הצרכנים ותעצור את ההתנהלות הבלתי חוקית של העסק – עד כאן, כולם מרוויחים וכולם מרוצים.
אלא שמה לעשות, בישראל יש יותר עורכי דין נמרצים ורעבים מאשר עילות טובות לתביעות ייצוגיות ולכן, בשנים האחרונות התפתחה תופעה מעניינת של משרדי עורכי דין שמתמחים בהגשת תביעות ייצוגיות בנושאים אזוטריים ושוליים.

 

כך למשל, התפתח ענף אולימפי של תובענות ייצוגיות שמוגשות בגלל שהאותיות של הכיתוב על גבי אריזת המוצר קטנות בשמינית מילימטר מהגודל שנקבע בתקן, או תובענות ייצוגיות שמוגשות בטענה שכמות הטחינה בסלט הטחינה נמוכה ב-2% מהכמות שנקבעה בתקן, או תובענות בעניין ליקויים מינוריים בסימון המחירים והמשקלים בחנויות.
נכון, מרבית התובענות הללו מוגשות בשל הפרה אמיתית של הוראות ותקנים צרכניים, אבל מדובר בהפרות שלא גורמות נזק של ממש למרבית הצרכנים, מה הנזק הכלכלי שנגרם לנו אם הכיתוב על האריזה הוא קריא אבל קטן בעשירית המילימטר מהתקן? האם באמת נגרם לנו סבל אדיר אם חסרים כמה שבבי השוקולד בעוגייה?
אגב, בחלק גדול מהתביעות הייצוגיות הללו, יש תיאורים קורעי לב של הסבל והיגון שחווה התובע הייצוגי כשהוא גילה שמוצר שקנה בהנחיית עורך הדין לא עומד בתקן (תקן שאף אדם נורמלי לא מכיר ולא אמור להכיר), משהו כמו: “התובע פתח את האריזה ונדהם לגלות שאחוז הקקאו בשוקולד למריחה היה 7.5% במקום 8% המקובלים בתקן האיסלנדי, הוא חש מרומה ופגוע ומרוב בושה לא הצליח לדבר עם אשתו במשך שבוע שלם”

 

עכשיו אתם אומרים לעצמכם, מה הבעיה? גם אם זו הפרה מינורית שלא גורמת נזק כלכלי אמיתי, מה רע בזה שבתי עסק ויצרנים יתקנו את ההפרות וגם יתנו לציבור, שבאמת נפגע בצורה כלשהי, איזה פיצוי קטן?
אז אני אגיד לכם מה הבעיה. הבעיה שאותם תובעים ייצוגיים (או ליתר דיוק עורכי הדין) בכלל לא מעוניינים לנהל את התביעה הייצוגית, בגלל שבהיעדר נזק אמיתי, או כשיש קושי ממשי בהוכחת הנזק, אין להם סיכוי לנצח את התיק.
אז הם מגישים את אותה התובענה בגין ההפרה האזוטרית נגד עשרות בתי עסק בו זמנית ומיד מנסים להגיע להסדר פשרה או הסתלקות שבמסגרתה הם יקבלו מהנתבע כמה אלפי שקלים, כשבמקרה הטוב בית העסק יתקן את ההפרה המינורית שביצע (שלא ממש הזיקה לאיש).
בתי העסק מצדם מעדיפים לשלם 5,000 שקלים לתובע הייצוגי, מאשר להוציא 100,000 שקלים על הגנה משפטית בפני תביעה בסכום נזק מופרך של טריליארד דולר (התובעים הייצוגיים יכולים “להעריך” את נזקי הקבוצה בכל סכום העולה על רוחם).

 

אני מרגיש שעדיין לא השתכנעתם שיש בעיה. מה כואב לך שעורכי הדין ירוויחו כמה לירות ועל הדרך יגרמו לתאגידים המרושעים לכבד את החוק?
אז אני אסביר. תאגידי ענק, כמו רשתות השיווק, או יצרני מזון גדולים, חוטפים עשרות תביעות ייצוגיות כאלה בשנה, ומשלמים לכל תובע ייצוגי שכזה דמי הסתלקות של כ-10,000 ₪, ביחד כל התביעות הללו יכולות לעלות לרשת שיווק גדולה מאות אלפי שקלים בשנה.
ועל מי התאגידים מגלגלים את העלויות האלה? נכון מאוד, עלינו הצרכנים – הם מייקרים מחירים, מקצצים באיכות השירות ומי שמשלם בסוף הם ציבור הצרכנים.
נכון שגם בתביעות ייצוגיות מוצלחות ומוצדקות חלק מהעלות עשויה להתגלגל לצרכנים, אבל שם התועלת הכלכלית שבתיקון הנזק, גבוהה מהמחיר שמגולגל לבסוף על הלקוח.
מה עוד שאותם “עורכי דין ייצוגיים” לא מרחמים על בתי עסק קטנים ומגישים גם נגדם את מבול התביעות הייצוגיות הקטנוניות. במקרה של בתי העסק הקטנים התביעות הללו, שלא מביאות תועלת משמעותית לציבור, עלולות למוטט את בית העסק.

 

ועוד לא דיברנו על העומס שהתביעות האלה גורמות בבתי המשפט, או על זילות התחום של תובענות ייצוגיות.

 

לסיכום, התובענה הייצוגית היא כלי צרכני מעולה, שמאפשר לציבור לעמוד על זכויותיו מול תאגידים גדולים, אבל במקרים רבים מדי, שימוש סחטני בתובענה הייצוגית עלול לגרום נזק לציבור שאותו הוא אמור לשרת.

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >