תורת הכאוס והחורבן

אני חולה על סרטי מפלצות. הם חלק מהילד שבי שלעולם לא יגדל ויתבגר. לראות חלק מהילדות שלך שכה אהבת והתחברת מתעורר לחיים על המסך הגדול זה משהו שיכול להרטיט את ליבו גם של הקשוח בגברים. אך אם יש מכנה משותף לכל הסרטים הללו שיכול למרוח חיוך טיפשי על פרצופו של כל אחד ואחת זהו ההרס והחורבן. אף אחד לא בא לראות את “קונג: אי הגלגלת” לא בשביל סמואל ל. ג’קסון ולא בשביל ברי לרסון. אנשים באו לראות את מלך הג’ונגל מרסק סלע על הראש של איזו לטאה עקומה כלשהי ומשטח את הרצפה עם החברות שלה. “בפסיפיק רים 1” אף אחד לא בא לראות את הספור בשקל תשעים וניסיונות האוסקר המביכים של שחקני דרג ז’ שגם לשחק בתאטרון בובות לא הייתי נותן להם. אנשים באו לראות את הייגר והקאייג’ו פותחים אחד לשני את התחת ומחריבים את הונג קונג עד היסוד. למה? כי אין שמחה כמו השמחה לאיד. עם כל הצרות שכל אחד ואחת מאתנו סוחב אתנו ביום-יום, תמיד מספק לדעת שמישהו אי שם סובל יותר ממך. זה למה לא הייתי מופתע לגלות שהסרט “אימה במצולות” גרף סכום נאה של 100 מיליון דולר בשבוע הראשון והיד עוד נטויה. אנשים באו לראות כריש ענק ממדים טורף את כל העולם ואשתו ואיזה בריטי BADASS מפוצץ אותו לחתיכות. אך האם זה באמת מה שהם קיבלו?

 

לא ציפיתי להרבה מהספור והשחקנים בסרט מהסוג הזה וזה גם בדיוק מה שהיה בו. שחקנים לא מאוד מוכרים ובעיקר לא מאוד טובים כאשר ג’ייסון סטטאם (“קראנק”, “טרנספורטר”, “בלתי נשכחים”) שידוע כשחקן סרטי אקשן, עקף שם את כולם בסבוב מבלי להרביץ ולו פעם אחת. הדיאלוג יחד עם הדמויות נכתבו בצורה בין מעוררת רחמים לניסיון ללעוג לסרטים דומים מהז’אנר עד כדי כך שהיה לעיתים כואב להקשיב להן ובתוכי ייחלתי שהסבל הזה ייגמר. אבל היי, באנו לראות כריש ענק ממדים טורף את כל העולם ואשתו ואיזה בריטי BADASS מפוצץ אותו לחתיכות, נכון? אז נתתי לו את הצ’אנס שמגיע לו. לא חייבים אוסקר על מנת לעשות סרט מפלצות טוב. מספיק שיתקיים תנאי אחד ואחד בלבד והוא לתת למפלצות להיות מפלצות. מדדתי כ-40 דקות של “הוא כתב את זה לבד או שהילד עזר לו?” מהרגע שבו התחיל הסרט ועד שהגיח למסך המגלודון – אביו הקדום של כריש העמלץ הלבן. המגלודון היה מפלץ שהילך (שחה?) אימים בימות העולם לפני מיליון וחצי עד 20 מיליון שנה. עם אורך של שני סמיטריילרים, משקל של טנק מרכבה סימן 4 ולסת מוחצת בעוצמה של כמעט 20 טון, נשמע שלמאדפאקה הזה היה את כל הפוטנציאל האפשרי על מנת להחזיר את עבדכם הנאמן הביתה שמח וטוב-לב חרף האשפה התסריטאית.

 

 

אימה במצולות: נוסחה פשוטה שהתפספסה

אני מנסה לתהות לעצמי מה עבר במוחו של הבמאי של “אימה במצולות” כשביים את הסרט הזה. “הממ…בואו נראה מה יש לנו פה.””במלתעות” קטעו גפיים, אכלו ראשים, לעסו ספינות ופוצצו כרישים. בדיפ בלו סי היה את סמואל ג’קסון ואל אל קול ג’יי. מה אני יכול להביא לשולחן? הא! אני אכתוב תסריט כל יום חצי שעה על האסלה, אביא את השחקנים הכי גרועים שאוכל למצוא, אממן לצלמים אטמי אוזניים ואצלם את הכריש מרחוק מגרד את הביצים כך שלא אצטרך להשתמש ביותר מדי CGI! פאקינג בריליינט!”. מה אני אגיד לכם? רציתי ללכת הביתה. פשוט ככה. הכריש הזה אמור להיות הטד באנדי של הימות והדגה. הוא צריך להיות רשע מרושע ולרצוח ללא היכר אבל לא נתנו לו לעשות כלום. יש כל כך הרבה מקרי “כמעט” בסרט הזה שזה מתסכל. רגע אחד הבן אדם נמצא כולו במים, שניה אחרי הוא עלה 30 סנטימטר מעליהם על איזו סירת קלקר עקומה והכריש פשוט אומר לעצמו “אה, הוא על קלקר זה עושים לי גזים” ושוחה לו הרחק. וגם כשכן רואים משהו אז לא מנצלים כאן בכלל את העובדה שהסרט מוקרן באיימקס ומצלמים אותו מרחוק כך שהוא נראה כמו איזה דולפין חביב ונעים לכל היותר.

 

באופן אירוני “אימה במצולות” או “The Meg” הוא בדיוק מה שהוא. לקחו כריש “מגלודון” וסרסו אותו עד לכדי כריש “מג”. לקחו נוסחה מאוד פשוטה שכל מי שקיבל 55 ב-3 יחידות מתמטיקה היה פותר והרסו אותה כליל. תנו למפלצת להיות מפלצת. מה כל כך קשה? זה היה יכול להיות סרט טוב אילולא היה זה סרט כל כך גרוע. אני לצערי לא נהניתי ממנו בכל מובן אפשרי. לא מהדיאלוגים הקלישאתים והצ’יזיים להחריד וגם לא מהמעט אקשן שהיה בו. אבל אולי אתם כן. אם אתם נוטים לסגפנות יתר.

 

תמונה: יח”צ

 

אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >