חזקת הגיל הרך, הינו עיקרון משפטי שהיה מקובל בישראל, ואשר קבע כי במקרה של גירושין, ילדים בני פחות משש שנים ניתנים למשמורת האם באופן אוטומטי, ורק החל מגיל שש ומעלה – עשי האב לקבל משמורת, או שיוחלט על משמורת משותפת. רוחות חדשות אשר מנשבות בבתי המשפט לענייני משפחה בשנים האחרונות, מביאות עימן בשורות של שיתוף, הן במחויבויות הנוגעות לגידול, טיפוח, ובילוי עם הילדים (גם בגילאים הרכים), והן בתשלומים הנובעים מאלה. לאחרונה (מרץ 2017) אושר בקריאה ראשונה החוק המאשר ביטול של חזקת הגיל הרך, ודובר אף על להפחית את גיל חזקת הגיל הרך ל – 4 במקום 6. השלכות רבות ורב היבטיות ישנן לביטול חזקת הגיל הרך ולמעורבות ההולכת וגוברת של אבות בתהליך הגידול של ילדיהם – אולם אנחנו כאן על מנת להאיר בעניין ההשלכות הכלכליות של חלוקת המשמורת. כל הפרטים – לפניכם.

 

חוק חזקת הגיל הרך בעבר

אם בעבר חזקת הגיל הרך קבעה כי ילדים בני פחות משש שנים נשארים באופן אוטומטי במשמורתה של האם – היום, בתקופה בה האבות הם שותפים פעילים בגידול הילדים, ישנה כוונה לבטל את חזקת הגיל הרך ולאפשר הורות משותפת או אף משמורת והסדרי ראייה לאם

 

חזקת הגיל הרך ומשמורת – מה זה אומר?

ילדים הם שמחה, אבל ביחד עם זאת, גידולם הוא עניין לא זול… על פי ההלכה היהודית, האב חייב לזון את ילדיו באופן בלעדי וכך הוא נושא בנטל התשלום בגין הוצאות החובה שלהם. המשמעות היא, שהאב משלם על כלל הוצאות החובה של הילדים, כולל ההוצאות על דיור, חינוך, בריאות, ביגוד, וכדומה. בישראל, הגובה המינימאלי לתשלום מזונות עבור ילד אחד הוא 1,250 ש”ח. לסכום זה מתווסף תשלום מדור – השתתפות באב על חלקו של הילד בהוצאות הדיור, והסכום כולו צמוד למדד. הוצאות “מדין צדקה”, כלומר הוצאות שאינן בבחינת חובה עבור הילד, כמו משחקים, בילויים, וכדומה, נחלקות בין ההורים באופן שווה. כך, תשלום עבור בייביסיטר או פעילויות לאחר שעות הלימודים, הוצאות רפואיות חריגות כמו משקפיים או טיפולי שיניים, וכדומה – נחלקות בין ההורים.

 

 

חלוקה שוויונית של מזונות במקרה של משמורת משותפת

ביולי 2017 קבע בית המשפט העליון, כי במשמורת משותפת יחלקו האב והאם בנטל התשלומים והמזונות שווה בשווה, זאת – כאשר השכר שלהם הוא דומה. מדובר בקביעה מהפכנית העומדת בניגוד להלך הרוח של הפסיקה הנובעת מן ההלכה היהודית, המתארת חובת כלכלת הילדים המושתת על האב בלבד. כך, הורים שבוחרים להתגרש אולם להמשיך לחלק ביניהם את האחריות על גידול הילדים באופן שווה (כך שהילדים ישנים אצל שני ההורים לאורך השבוע, ושני ההורים, המתגוררים בדרך כלל בקרבת מקום, מעורים בשגרת החיים של הילדים ומעורבים בה), והתשלומים מחולקים גם הם באופן שווה.

 

המשמעות הכלכלית היא הפחתה משמעותית בסכומים המועברים מצד בן זוג אחד למשנהו – עד כדי אי תשלום מזונות כלל. במקרים נדירים, כאשר האם מבוססת כלכלית ואולם האב לא – ייתכן מצב בו דווקא האישה משלמת לאב דמי מזונות. תיאורטית, ייתכן מצב כזה גם במשמורת משותפת, אולם במיעוט המקרים בהם נקבע כי האישה תשלם דמי מזונות לאב – דובר על משמורת בלעדית של האב, ועל השתתפות בתשלומים של האם רק על הוצאות מדין צדקה – כלומר, על ההוצאות שאינן חובה.

 

 

ילד צריך את שני הוריו, ומשמורת משותפת היא לטובת הקטין

קשה לקבוע מהי באמת טובת הילד במקרים של גירושי הוריו, אולם ברור כי טובת הילד, כמו גם טובת הוריו, להגיע להסדרים כלכליים אשר יאפשרו הן לאם והן לאב חיים נינוחים מבחינה כלכלית וגידול הילד בשפע. על כן, אך הוגן הוא שכאשר שכר ההורים זהה, והמאמצים כמו גם העלויות הכלכליות המושתות בגין גידול הילדים וטיפוחים מושת באופן שווה על האם והאב, גובה תשלום המזונות אשר נקבע לתשלום יבטא זאת. כאשר זוג מתגרש וילדיו צעירים – הם נדרשים לשיתוף פעולה בנושאי הגידול של הילדים למשך שנים רבות. על כן, גם גובה המזונות שנקבע וגם תנאי הגידול ושיתוף הפעולה, נקבעים באופן גמיש ומחולק על פי טווחי גילאים, וכל זאת – על מנת לאפשר קודם כל לילד, ולאחריו גם להוריו, רווחה כלכלית ואיכות חיים מספקת.

 

אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >