באפריל השנה (2018) תקוצץ שעה אחת ממספר השעות למשרה מלאה בשבוע העבודה בישראל, והוא יתקצר מ – 43 ל – 42 שעות שבועיות. עבור רבים מדובר בשינוי משמעותי: המשמעות בתלוש היא שכל שעת עבודה שהיא מעבר למוגדר בחוק החדש עבור משרה מלאה, תוגדר כ”שעות נוספות” והשכר בעבורה יהיה גבוה יותר. המוטיבציה העיקרית לחשיבה אודות קיצור שבוע העבודה נעוצה, בין היתר, בהבנה כי יום עבודה ארוך לא מביא בהכרח לתוצרים הרצויים. מחקרים מראים כי שינויים בניהול הזמן ובחלוקת זמני העבודה בארגונים, עשויים לסייע להגברת יצרניות העובדים, גם אם מסגרת השעות המוקצבת להם מתקצרת. במדינת ישראל, ביחס לשאר מדינות ה – OECD, שעות העבודה בשנה הן רבות יותר מהממוצע בכ – 100 שעות. זה אומר בממוצע עוד 8.3 שעות לשבוע, או בין שעה לשעתיים ביום (!). במדינות רבות בחו”ל, שבועות העבודה כבר קצרים יותר, והזמן הפנוי זוכה להערכה רבה מזו שבישראל, בה רבים מוצאים את עצמם עבדים על פני 50 שעות ויותר בכל שבוע. לצד שעות העבודה הארוכות בישראל, הפריון כאן הוא נמוך – מה אנחנו עושים לא בסדר, וכיצד ניתן לייצר יותר, לנוח יותר, וליהנות יותר?

 

יום עבודה מלא - יעיל?

משרה מלאה היא משרה של כשמונה שעות עבודה ביום. מודל זה התפתח בימי המהפכה התעשייתית, לפני כ – 200 שנים, כאשר עובדים ביצעו בעיקר עבודות פיזית ועל מנת למנוע מצב של עומס יתר. המודל הוא כבר לא היעיל ביותר, וניראה כי יעיל ורווחי לאמץ מודלים אחרים של חלוקת שעות עבודה, שיאפשרו פריון רב יותר – לצד יותר שעות פנויות

 

ממה מושפעת יצרניות (פרודוקטיביות) במקום העבודה?

לאחרונה, פורסם מחקר המבוסס על ניתוח שעות העבודה והיעילות של אלפי עובדים בעבודות משרדיות. אפליקציה שהותקנה על המחשב שלהם, בדקה את הפעילויות המבוצעות, ובכך למדה אודות כל עובד:

 

  • מהי מסגרת יום עבודה מלא עבורו
  • מתוך מסגרת זו, כמה שעות הוא יושב מול המחשב
  • בתוך השעות בהן הוא נמצא מול המחשב, כמה מהזמן הוא עוסק בנושאי עבודה, וכמה מהזמן עוסק בנושאים עקיפים או כאלה שאינם קשורים לעבודתו, כמו מענה למיילים או שיטוט באינטרנט
  • מהי התפוקה שלו

 

תוצאות המחקר הצביעו על “יחס של זהב” בין עבודה למנוחה במשרד, אשר איפשר לפריון להיות הגבוה ביותר – והיחס הוא כשעה עבודה, ולאחריה בין רבע שעה לעשרים דקות של מנוחה. מודל זה, מאפשר ניצול מירבי של “פרצי אנרגיה” שהם אופייניים לכולנו (לא אצל כולם אותם “פרצים” נמשכים על פני שעה – חשו ב להיות קשובים לצרכים האישיים), ומנוחה המאפשרת התאוששות, לקראת “פרץ האנרגיה” הבא. בחלוקה כזו של זמנים, של זמני עבודה קצרים ולאחריהם בממוצע כחמישית עד רבע מזמן העבודה המוקדש להתאוששות ומנוחה – נמצאו תוצרי העבודה האיכותיים והרבים ביותר. אף אחד מאיתנו, אינו מסוגל לשמור על ריכוז למשך שמונה שעות ברציפות, בדרך כלל גם לא למשך ארבע שעות ללא הפסקה. הפסקות יזומות, מטרתן לאפשר לגוף ולנפש להתרענן, ובעיקר – למקד את שעות הריכוז האופטימלי בעבודה יעילה ללא הסחות דעת. מחקרים מראים, כי ריכוז הוא הגורם המשפיע ביותר על רמת תרומתם של עובדים להתקדמות המשימות בארגון, ועובד שינהל את זמנו בצורה שתגביר את הריכוז שלו, יהיה אפקטיבי יותר בעבודתו.

 

 

הפסקה ארוכה לאו דווקא תועיל להמשך יום עבודה פורה

במקומות עבודה רבים בישראל מונהג יום עבודה באורך של כשמונה שעות, משך זמן שנקבע כמותאם לצורך האנושי עוד בתקופת המהפכה התעשייתית, ונחשב כיום למיושן – בעיקר במסגרות עבודה שהן לא פיזיות. חלוקת הפעילות בתוך משך הזמן הזה לא תמיד מאפשרת להביא לאופטימום את רמת הריכוז, במיוחד כאשר בארגון נהוג לחלק “משמרת” לשני חלקים, כשבאמצע היום העובד יוצא להפסקה ארוכה אחת. נמצא כי פרקי זמן קצרים ותכופים יותר המוקצים למנוחה, מזרזים ומגבירים את המוטיבציה בקרב העובדים, ממתנים את העייפות גם לקראת סוף היום ומסלקים חלק ניכר מהכניעה לפיתויים כמו גלישה באינטרנט שלא למטרות עבודה, או שיחות עם עובדים אחרים באופן שלא מקדם משימות.

 

 

מגדירים מחדש את לוח הזמנים של העובדים

המחקר מאיר את האפשרות לחלוקה גמישה ואישית יותר של שעות עבודה, הכוללת ריבוי של הפסקות קצרות, לצד עבודה מרוכזת בין ההפסקות. ארגונים שישכילו למדוד את הישגי העובדים שלהם יותר על פי הביצועים ופחות על פי שעות העבודה – ייתכן שירוויחו בהיבטים רבים – הן של היצרנות בארגון, והן של רווחת העובדים.

 

אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >