Skynet זה כאן ועכשיו

לפני כמס’ שבועות סיימתי פרויקט קטן בבית בו חיברתי את העוזרת החכמה של אמזון הלא היא אלכסה אל שער הכניסה. אם אני יכול לקצר תהליך כלשהו שהוא גם ככה מאוד קצר אבל לעשות את זה בסטייל אז כנראה שזה יקרה. יש בזה המון קסם בין העצלנות, גאווה, טפיחה על השחם ואינפנטיליות שגבר מוציא מפיו את המילים “Who’s your daddy” והדלת לא רק שלא נטרקת וננעלת מבפנים, אלא נפתחת לרווחה. לכן שער הכניסה יחד עם כל מכשיר חשמלי אפשרי בבית שעשיתי לו אוטומציה הם רק ההתחלה. לפני Skynet, כלומר. אין בי שמץ של ספק שאם יבוא היום בו מכונות ישתלטו על הכוכב הזה זה יהיה כי אזלו מקורות האנרגיה לאדם לקום מהמיטה ולכבות את האור. העוזרות החכמות כבר היום אוצרות בעדן כוח מחשוב בתקציב של מדינה ברכיב שלא עולה על גודל של קופסאת שימורים. איך שאני רואה זאת, אנחנו כבר במסלול אל-חזור. זהו כעת עניין של מתי ולא אם לפני שאלה תכנסנה עמוק עמוק אל תוך חיינו וגופנו. ממש בין עמוד השדרה למוח. כמו “בשדרוג”.

 

גריי טרייס הוא אדם מישן שחי בעולם עתידני (לא רחוק מהיום) של היי-טק וקידמה. מוסכניק “גריס-מאנקי” שמעדיף ללכלך את הידיים מאשר לתת למישהו או משהו אחר לעשות את העבודה השחורה במקומו. בעוד שבחוץ נוסעות להן מכוניות אוטונומיות ורובוטים לוקחים חלק נכבד בחיי האדם, גריי סולד מכל דבר אוטומטי ומעדיף להעביר את חייו בתיקון וכיוונון רכב “פיירבירד” קלאסי וגזלן דלק. אשתו של גריי, אשה, לעומת זאת, היא אשת עסקים שעובדת בחברה בשם “קובאלט” המייצרת חלפי איברים רובוטיים. יום אחד השניים נקלעים לשוד כאשר אשה נרצחת וגריי נותר משותק בכל ארבעת גפיו. מפתח של חברה מתחרה בשם “וסאל” מציע לגריי להיות המושתל הראשון של “סטם” – צ’יפ מהפכני שיחזיר לו חזרה את יכולותיו המוטוריות. גריי שמוצף ברגשות זעם ונקם בעקבות מות אשתו מסכים להשתלה וחוזר חיש קל לתפקוד מלא++. סיפורנו מתחיל כאשר מעבר ליכולות הפיזיות גריי מתחיל לשמוע קולות.

 

בלתי צפוי

מה שמאוד מצא חן בעיניי בעלילה הוא זה שהכל קשור והכל מתחבר. יש פה לכאורה אוסף של אירועים חסרי משמעות אבל הצופה לא יכול אפילו לשער לעצמו איזה משקל יש לפרט ולו הכי קטן. לא סתם סיפרתי לכם את כל הפרטים היבשים (מבלי כמובן לספיילר). גריי לא במקרה טכנופוב ששותק בכל חלקי גופו ואשתו לא נרצחה רק כי התווכחה על חניה בסינמה סיטי ראשל”צ. להכל כאן יש סיבה ותכלית מאוד מוגדרת שמתחברת לפאזל מושלם פרי מוחו הקודר של אחד הבימאים שלימדו את הוליווד את משמעות המילה “טוויסט”. שמו ליי וואנל והוא הבמאי ואחד הכותבים מאחורי הסרט הראשון בסדרת “המסור” שהיה אף לדעתי המוצלח והמפתיע ביותר מבין השמונה. ניכר שהדמיון בין השניים הוא רב ולטובה. “כשסטם” שולט בגריי הוא הופך חסר-רסן ועכבות לחלוטין. הוא עושה כל מה שגריי לא היה אפילו מדמיין לעצמו שהוא מסוגל לעשות ולכן סצנות הלחימה הן גרפיות במיוחד. אם כי רצוי לציין שמבחינת האספקט הזה של כוריאוגרפיה ומגניביות-יתר הסרט גורם לגירוי התיאבון יותר מאשר תחושת שובע. אפשר לקחת את זה לשני הכיוונים. אני פשוט רציתי עוד. מעבר לכך כמובן שללא חומר למחשבה סביר להניח שהסרט הזה היה עוד שורה בדפי ההיסטוריה. אני אשאיר את זה בזה ואומר שבדומה “למסור” גם כאן כדאי מאוד לראות עד הסוף.

 

 

לוגן מארשל-גרין הוא השחקן שמגלם את גריי. אומנם סביר להניח שלא ממש שמעתם או שמתם לב אליו ב-Spiderman: Homecoming או Damnation אבל כפי שאני רואה זאת ייתכן ונשמע ממנו בקרוב הרבה יותר. הוא התמודד מצוין עם כל מה שהסרט זרק עליו וזה לא מעט. לוגן מזכיר במראהו את טום הרדי אך לא רק. הוא משחק גם לא פחות טוב ממנו. איך נראה נכה שנקרע בין הרצון לנקום ללהיות חסר אונים בכיסא גלגלים? להקטור סלאמנקה “משובר שורות” יש מתחרים זה על בטוח. בד בבד אני חושב שמה שהיה הכי מרשים זה איך שהבחור זז כשסטם לקח פיקוד. זה לא אדם כי אף אחד לא זז ככה. זה גם לא מכונה כי זה רחוק מלהיות מדויק ואחיד. אז מה זה? לא ברור אבל זה היה מאוד משכנע שהוא זה לא הוא אפילו שזה כן הוא. כן, אני יודע איך זה נשמע. כשתראו מבטיח שתבינו מיד.

 

באיחור של כחודשיים לאחר שאר העולם מגיע לו “שדרוג” מרענן לאוסף סרטי הפעולה הדי ריקניים הקיץ הזה. אני חושב שיש כאן כל מה שצריך על מנת לגרות גם את העין וגם את המחשבה. מחד אקשן מצוין וייחודי, מאידך ספור שכל פיפס בו בעל חשיבות. אה והסוף. חובה לראות את הסוף.

 

אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >