האם קרנות הפנסיה שלנו עומדות להיחתך?

כרבע מליון גמלאים המקבלים קצבת פנסיה מקרנות פנסיה ותיקות, קוראים בימים אלה את החדשות בנשימה עצורה – על הפרק: קיצוץ משמעותי של הקצבאות החודשיות המסופקות מטעם קרנות פנסיה ישנות שנמצאות בגירעון. שני הפתרונות האפשריים – האחד הזרמת מיליארדי שקלים מטעם האוצר, בעלות נכבדת שתושת על משלמי המיסים; והשנייה העלאה של גיל הפרישה, בעיקר לנשים – אינם נטולי חסרונות. מה יקרה עם קרנות הפנסיה שלנו, והאם העתיד גם הוא לא ברור בנוגע לקצבאות הפרישה של מי שכיום חוסך במאמץ ניכר, לקראת פרישה מרווחת כלכלית?

הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הפרישה – מה הסכום שיופחת ואיך זה קרה?

תוחלת החיים המתארכת, היא בעלת יתרונות רבים לכולנו, במיוחד לאור העובדה שגם איכות החיים ויכולות הרפואה מאפשרים לנו ליהנות מתקופה ארוכה של "הגיל השלישי", בה אנחנו לא עובדים או מגדלים ילדים, ואנחנו פנויים בעיקר להנאות החיים. רק שמרבית ההנאות בחיים עולות כסף – ולשם כך בדיוק, אנחנו חוסכים באופן רצוף לאורך כל שנות העבודה שלנו, לטובת קצבה לאחר הפרישה. מה שקשה לקחת בחשבון הוא את אותה תוחלת חיים מתארכת, המצריכה חלוקה של אותו סכום שנחסך על פני יותר שנים.

מדובר בקושי רציני מבחינת מנהלי קרנות הפנסיה בשנים האחרונות, עם קרנות פנסיה של עמיתים שכבר פרשו, ומצויות בגירעון עמוק עקב מספר רב יותר של שנים לתשלום הקצבה אשר חושבה על פי תוחלת החיים הממוצעת לפני עשור או יותר (לידיעה – לפני כעשור, תוחלת החיים הממוצעת בישראל היתה נמוכה בכשלוש שנים – ולפני כשלושים וחמש שנים, תוחלת החיים בישראל בממוצע היתה נמוכה בכמעט 9 שנים). על כן הודיעו שמונה מנהלי קרנות פנסיה וותיקים בהסדר המכונה "הסדר עמיתים" בתחילת ספטמבר, כי החל מחודש יוני של שנת 2019, יקוצצו קצבאות הגמלאות החודשיות לכ – 250,000 עמיתים שבהסדר, בכ – 1.3%. המשמעות הלכה למעשה היא קיצוץ של כ – 1,000 ₪ בשנה עבור כל עמית. עמיתים שתכננו למשוך את כספם עקב הצמצום לא נמלטו מן הבשורה, וגם היתרות שלהם למשיכה חושבו בהתאם לקיצוץ.

הפתרונות שעל הפרק, לטובת איכות החיים של הקשישים

בחברה מתוקנת, סוציאלית, על הדור העובד לדאוג לרווחת הדור שכבר פרש, ועל כן, פועלים הן משרד האוצר והן בהסתדרות ובארגון גמלאי "מבטחים", על מנת לבטל את הצמצום המתוכנן בקצבאות הפרישה. שר האוצר, מר משה כחלון, הצהיר כבר לפני כחצי שנה כאשר פורסם לראשונה אודות הקיצוץ שאין מנוס ממנו, וגם לאחרונה, כי לא יאפשר הפחתה שכזו בקצבאות הגמלאים. אולם באין מימון לגירעון קרנות הפנסיה – לא יהיה מנוס מביצוע הקיצוץ האמור. 

מהיכן עשוי להגיע המימון לאותו גירעון, בשווי של מעל חמישה מיליארדי שקלים? כבר לפני מעל עשור (בשנת 2004) הוצעה העלאת גיל הפרישה לנשים מ – 62 ל – 64. אם פתרון זה היה מיושם בזמן, הגירעונות שהצטברו בקרנות הפנסיה היו פחותות משמעותית. עד היום, לא השתנה גיל הפרישה לנשים, מה שגורר לא רק גירעונות תקציביים בקרנות הפנסיה, אלא גם הפחתה של כמעט 40% בגובה קצבאות הפרישה של נשים ביחס לגברים.

האתגר של כחלון

כבר בשנת 2003 אושרה תכנית להעלאת גיל הפרישה של נשים באופן הדרגתי החל משנת 2012, כאשר המדינה התחייבה לשאת בתשלומים עבור הגירעונות שיצטברו בקרנות הפנסיה הוותיקות לאור התהליך הממושך של העלאת גיל הפרישה. מאז שנת 2012, לא עמדה המדינה בהתחייבותה ולא העלתה את גיל הפרישה לנשים – מה שגרר עימו גירעונות בגובה 200,000,000 ₪ – לכל שנה. סך הגירעון הצפוי להצטבר באותן קרנות פנסיה וותיקות הוא, כאמור, מעל חמישה מיליארדי שקלים. כעת, על שר האוצר לממן מעל 200 מיליוני שקלים של גירעון בכל שנה – כפי הניראה, תוך הגדלת נטל המיסים על הציבור.

חשוב עוד לציין, כי לקרנות הפנסיה ה"צעירות" (החל משנת 1995), לא ניתנת שום ערבות בפני עליה בתוחלת החיים – כאן, מדובר על כ – 38,000 מקבלי קצבאות וכ – 4.3 מיליוני חוסכים. מה יקרה כאשר קצבת הפרישה שלנו תצטמק כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים לאורך שנות החיסכון שלנו? בניגוד לגמלאים של היום – ייתכן כי אנחנו, החוסכים היום לקראת פרישתנו בעתיד, נמצא עצמנו בודדים בהתמודדות, ללא תמיכת המדינה או האוצר.