משתלם להיות עובדי מדינה: השכר, התנאים וההטבות מעוררי הקנאה

הדעה הרווחת בקרב הציבור היא שעובדי מדינה נאלצים להסתפק במשכורת נמוכה יחסית אולם תנאי העבודה שהם נהנים מהם – מפצים על כך. רובנו מסתפקים בתמונה הכללית הזו ורק מי ששוקלים עבודה בסטקור הציבורי מבררים מה השכר אותו הם צפויים לקבל, כמה הוא צפוי לעלות עם השנים ומה הם בדיוק אותם תנאים עדיפים שעובדי מדינה מקבלים. אם אתם לא נמנים על עובדי המדינה, רוב הסיכויים שגם בכם מתעוררות מדי פעם שאלות כגון כמה באמת מרוויחים מי שהמדינה מעסיקה כדי להעניק שירות כזה או אחר לכלל הציבור? מה בדיוק אותם תנאים נוחים שעובדי מדינה נהנים מהם? איך קרה שדווקא עובדי מדינה זוכים להטבות שבסקטורים אחרים יכולים רק לחלום עליהם? ועוד. תשובות לשאלות כאלה מאפשרות לנו לא רק לדעת אם משתלם להיות עובד מדינה אלא גם להבין האם עובדי מדינה מתוגמלים באופן הוגן, מנוצלים לרעה, או להפך, מצב המצביע על כך שהמשק נגוע בחוסר צדק כאשר מי שקרובים לצלחת זוכים לפרוסה גדולה יותר מן העוגה.

שכר נמוך? רק ביחס לסקטורים חזקים כגון הייטק, בנקאות וביטוח

בכל הקשור להנחת הבסיס לפיה עובדי מדינה מסתפקים בשכר נמוך יחסית, יש בדברים אלה גרעין של אמת אך רק כאשר משווים את שכרם לזה של עובדים בסקטורים בהם השכר הממוצע גבוה במיוחד כגון הייטק, ביטוח ובנקאות. בשנת 2018 השכר הממוצע של ציבור עובדי המדינה עמד על כ-15,800 ש"ח לחודש ברוטו. השכר הממוצע במשק בשנת 2018 היה כ-11,000 ש"ח בלבד ולכן ברור שעובדי מדינה אינם מרוויחים מעט כלל וכלל. ניתן לטעון שעובדי מדינה מאיישים תפקידים הדורשים מיומנות והשכלה ולכן השוואה לכלל המשק אינה במקומה. אם משווים את שכרם של עובדי המדינה לזה של עובדים הנחשבים מבוקשים במיוחד, מפתחים בתחום ההיטק למשל, מגלים שאכן שכר הברוטו של עובדי מדינה נמוך בכ-3,000 ש"ח לחודש משכר של עובד הייטק בעל וותק של כ-5 שנים.

חשוב לציין שהשכר הממוצע של עובדי הציבור עלה בין השנים 2009 ל-2018 בכ-40%, זאת לעומת עליה של כ-20% בשכר הממוצע במשק וכ-30% בהייטק, בנקאות וביטוח.

עובדי מדינה נהנים מאפיקי חיסכון משתלמים ותנאים סוציאליים מעולים

כולנו מבינים ששכר הברוטו רחוק מלהיות כל הסיפור. כל עובד נהנה, במידה כזו או אחרת, מהטבות, תנאים נוחים יותר או פחות וחבילת זכויות סוציאליות העשויה להיות המינימלית הקבועה בחוק או נדיבה הרבה יותר. ככל שהדבר נוגע לעובדי מדינה התמונה הכללית ורודה עד כדי כך שגם לעובדים המפונקים ביותר במגזר הפרטי לא נותר אלא לקנא. לפניכם כמה דוגמאות מהן אפשר ללמוד על מצבם הכללי של עובדי המדינה מבחינת תנאי העבודה שמעבר לשכר החודשי.

עובדי מדינה מקבלים מדי שנה עליה אוטומטית של 1% בשכרם ללא קשר לאיכות ביצוע העבודה או התקדמות בסולם חשיבות המשרה. עובדים בעלי תואר שני מקבלים עליית שכר אוטומטית שנתית בת 1.5%. בנוסף, כל השתלמות מוכרת מזכה בתוספת של בין 300 ל-400 שקלים לשכר החודשי. עובדים בעלי וותק של 25 שנים ומעלה מקבלים תוספת של 60% למשכורת חודש ספטמבר. 

קשה להתחרות באפיקי החיסכון שהמדינה מספקת לעובדיה, כך למשל קרן השתלמות בתנאים מעולים וקרן פנסיה אליה המדינה, כמעסיק, מפרישה הרבה יותר מן המינימום הקבוע בחוק. גם בכל הקשור לשעות עבודה וחופשות עובדי המדינה נהנים מתנאים מצויינים. כך למשל מינימום ימי חופשה שנתית לעובד במשק הוא 14, עובדי מדינה מקבלים לפחות 24 ימי חופשה מדי שנה. דמי הבראה מינימאליים עלפי חוק כ-380 ש"ח ליום, עובדי מדינה מקבלים כ-430 ש"ח ליום עבור כ-12 ימי הבראה בשנה. הטבות נוספות כוללת שעת ספורט שבועית על חשבון המדינה (ציוד והדרכה), סבסוד ארוחות במסעדות ועוד.

כאשר מבררים את הדברים לעומק מסתבר שבסך הכול משתלם למדי להיות עובד מדינה. נכון לשנת 2019 עובדים המאיישים משרות מן הדרג הבינוני ומעלה בסקטורים חזקים, כגון הייטק וביטוח, יכולים להגיע למשכורות גבוהות משמעותית מאלה של עובדי מדינה. אולם, אם קצב העליה הריאלית בשכר הממוצע של עובדי המדינה ימשיך בקצב שאפיין את העשור האחרון, גם פער זה לטובת עובדי המגזר הפרטי, יצטמצם וילך.