אחת ולתמיד: האם טיפ לשליח הוא גזל או פרגון לגיטימי?

תשר או 'טיפ' הוא מנהג שהתקבע ומקורו מעורפל, הוא נהוג אצל חלק מנותני השירות ואצל אחרים לא ולאף אחד לא ממש ברור אם הוא מחייב המציאות. האם טיפ לשליח או למלצר זה פרגון או חלק אינטגרלי מהשירות? ובכמה אחוזים תרגישו שאתם יוצאים 'בסדר' והאם זה חשוב בכלל לתת טיפ בכל מחיר?

מאיפה הגיע המנהג?

ידוע על הענקת טיפים עוד מתקופת הרומאים. הנוהג כפי שהוא מוכר כיום החל במאה ה-16 באנגליה בבתי עסק ציבוריים ובתים פרטיים. בבתים פרטיים התפתחה נורמה חברתית שאורחים העניקו תשר בסיום הביקור למשרתים, בגין ביצוע תפקידים שמעבר לתפקידיהם ה"רגילים". נורמה זו התרחבה עד שנהיה נהוג להעניק תשר גם במקרים בהם לא ניתן שירות מיוחד. במאה ה-18 התפתחה כבר ציפיה בקרב המשרתים לקבל תשר עבור שירותיהם, והוא כבר לא היווה תשלום בגין שירות מועדף אלא נתפס בפשטות על ידי האורחים כתשלום עבור האירוח. מוסד התשר התפשט ברחבי אירופה במאות ה-17 וה-18 והגיע במאה ה-19 לארצות הברית. ברבות השנים נחלש דווקא באירופה אך התחזק בארצות הברית.

טיפ לשליח – כן, טיפ לאחות – לא

למי בכלל נותנים טיפ? יש בעלי מקצוע 'מוכרים' שאין עליהם וויכוח – בדרך כלל מלצרים, שליחים ומדריכי תיירות. יש גם בעלי מקצוע שהדעות לגביהם חלוקות – כמו מעסים, עובדי שירות בבתי המלון, מדריכי תיירות ומעצבי שיער. השורש לכך לא ברור שכן הטיפ כלל אינו תלוי בקושי הנלווה לעבודה וגם לא בהכרח בטיב ביצועה.

למה לתת טיפ לשליח?

האמונה הרווחת לגבי חלק גדול מן העבודות שמקובל לתת בהן טיפים היא שמדובר בעבודות של חבר'ה צעירים, לרוב לפני/אחרי צבא או סטודנטים, אשר מתחילים את דרכם ועובדים קשה. המחשבה על כך שמחר הילד, האחות או חבר קרוב יעבוד וירצה להכניס כמה שקלים נוספים על טרחתו בעבודה סזיפית גורמת לתחושה של רצון לתגמל. נוסף על כך, מדובר בדרך כלל בסכומים קטנים יחסית עבור כל לקוח אך הם מצטברים לסכום משמעותי עבור נותן השירות; רק חשבו על השליח שנוסע בכל תנאי מזג אוויר או מטפס קומות רבות ברגל כדי להביא את הפיצה עד למפתן הדלת שלנו כשהיא עדיין חמה.

למה לא לתת?

מתן טיפ לשליח הפך 'מובן מאליו' במקומות רבים וממנהג שמקורו בפרגון עבור 'אקסטרה' עבודה הוא הפך לחובה ועבור ביצוע עבודתם הרגילה של נותני השירות. ניתן לשאול במה שונה השליח או החדרנית מאחות בבית חולים, טכנאי של הוט וכל נותן שירות אחר? האם אנחנו צריכים לחשב 'תוספת' לכל מוצר שאנו קונים במחיר שאמור לגלם את כל הוצאותיו הנלוות של בעל העסק ולשלם מתוכו משכורות? מדוע אנו צריכים לשלם מכיסינו לאדם שלא העסקנו?

במעמדי הזמנות רבים, מגלה המזמין כי בנוסף לתשלום על המוצר (או הארוחה) שהזמין, מתווספת להזמנתו שורת 'דמי משלוח' באמצעותן מכסה המעסיק את הוצאות הדלק והשליח. אך כאשר נדרש המזמין לשלם על המוצר, לשלם דמי משלוח וגם טיפ במעמד ההגעה – לעיתים הוא יוציא 150% יותר ממה שהתכוון, ללא סיבה. במידה וקיבלתם שירות יוצא דופן/ סיוע מנותן שירות או שאתם פשוט נמצאים ביום שכיף לפרגן בו, וודאי תשמחו לתת תשר. אך תחושת המחויבות מוכרת לכל מקבל שירות. בין אם מבט של מלצרית על הטיפ, תלונה כאשר מבקשים להשאיר טיפ באשראי או תחושה לא נעימה משליח כאשר אין בנמצא כסף קטן.

מעמדו החוקי של הטיפ

במרץ 2018 קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתשר מהווה לצורך דיני העבודה והביטוח הלאומי הכנסה של המסעדה שנועדה לתשלום שכר העובדים בלבד – וכי הכנסותיהם של המלצרים מהתשר מהוות שכר עבודה לכל דבר, בגינו הם זכאים לזכויות סוציאליות כחוק.

בתי הדין לעבודה עסקו פעמים רבות בסוגיות הנוגעות למעמדו של התשר, לאחר שמעסיקים רבים הפכו את התשר לחלק מהשכר והתחייבו רק ל'השלמות שכר' עבור העובדים. שפסקי הדין הרבים בנושא הובילו לתוצאות שאינן חד משמעיות – בחלק מהפסיקות נקבע כי התשר הוא שכר עבודה ובחלקן כי אינו שכר עבודה. ההלכה המרכזית (עד לפסק הדין שניתן במרץ 2018), הייתה 'הלכת ענבל מלכה' אשר ניתנה בבית הדין הארצי לעבודה ביוני 2005 וקבעה שהתשר יהווה חלק משכר העבודה רק כאשר עבר דרך קופת המסעדה.