עידן השפע נותן אותותיו גם בשוק המזון: מכירים את הדודה המעמיסה את השולחן בכל הטוב שבאבות המזון, ובסופו של דבר זורקת כמויות מסחריות לפח האשפה? סביר להניח שאתם מכירים אותה, או שלכל הפחות כבר ראיתם אחת כזו בעבר. דעו, כי היא רק אחת מיני רבים, כיוון שבישראל נזרקים מדי שנה לא פחות מ-2.3 מיליון טון של מזון, המהווים כשליש מהכמות המיוצרת. בכתבה זו נסקור את התופעה ואת הדרכים המוסדיות והאישיות להתמודד עימה.

 

תרבות השפע: חגים ומועדים, אירועים וכדומה

חגי ישראל, על האש ביום העצמאות, ימי הולדת ועוד, משמשים “סיבה למסיבה”, אשר בסופה נזרקות כמויות מסחריות של אוכל אל עבר פחי האשפה העמוסים לעייפה. אז נכון, צריכת מזון הינה צורך בסיסי שלנו כבני אדם, אך את הרגלי האכילה מעצבת תרבות הצריכה המושפעת ישירות מעידן השפע, או במילים אחרות, “תרבות השפע”. האחרונה, קובעת כי את האושר יש להשיג בדרך חומרית של צריכה וקנייה. כיוון שכך הם פני הדברים, ובהנחה שברצוננו למנוע בזבוז מיותר של מזון, עולה הצורך “לשים את האצבע” על תופעה זו ולהציב לה גבולות ברורים.

 

בזבוז אוכל ותרבות השפע

תרבות השפע מסבירה איך קורה שכמויות מזון אדירות מוצאות את דרכן לפח

 

הקשר בין עידן הטכנולוגיה לבין רכישה מוגזמת של מזון

ראשית נביט על בסיסם של הדברים: מוצרי מזון מהווים מכנה משותף בין כל בני האדם. עידן הטכנולוגיה, המתאפיין בשפע פרסומות המכילות מסרים גלויים וסמויים גם יחד, מעורר את חושינו גם כשאין אנו רעבים כלל. כיוון שכך הם פני הדברים, המפרסמים מעודדים אותנו לרכוש מזון בכל עת, וכך אנו “נופלים” בשבי תדירויות וכמויות הרכישה הרבה יותר ממה שאנו צריכים בפועל. אותו הדין לגבי מסעדות, אליהן אנו נחשפים בפרסומות, וכאשר אנו מגיעים אליהן, לעיתים רבות אנו מזמינים הרבה מעבר לנדרש, המזון נזרק לפח, וכך נמשך ומתגלגל “משחק בזבוז המזון”.

 

 

מיהם השחקנים הראשיים במשחק בזבוז המזון, ומהם הנתונים המספריים?

מובן כי כשאנו קוראים את כותרת הכתבה אנו חושבים על עצמנו, או על התא המשפחתי הפרטי שלנו. יחד עם זאת, ישנם עוד מספר שחקנים ראשיים במשחק: החקלאים, יצרניות המזון, בתי המלון, צה”ל, ואולמות האירועים. כל השחקנים הללו גם יחד, זורקים בשנה מעל ל-2.5 מיליון טונות של מזון. אם נמיר נתון זה לאחוזים, נגלה כי כשליש מהמזון בישראל נזרק מדי שנה (כ-75% ממנו אלו הם הירקות והפירות). במושגים שנתיים, מדובר על בזבוז של כ-20 מיליארד שקלים.

 

מבט אל החקלאים ויצרניות המזון

ראשית נאמר, כי ככל שתרבות השפע תדרוש כמות או איכות גדולה יותר – כך תידרש עבודה רחבה ועמוקה יותר של החקלאים. זאת ועוד, בתרבות השפע היצע המוצרים הרחב מעמיד תווי איכות גבוהים במיוחד. כיוון שכך הם פני הדברים, רשתות השיווק מעמידות בפני החקלאים סטנדרטים גבוהים מאוד, ולפיכך תוצרת אשר אינה עומדת בסטנדרטים נזרקת לפח עוד בטרם מגיעה היא לשוק החופשי. זאת ועוד, חשבו בעצמכם: מה בנוגע ליצרניות המזון הקובעות תאריכי תפוגה מוקדמים מדי ומעודדות אותנו לזרוק מזון תקין לפח? “משחק בזבוז המזון”, כבר אמרנו?

 

זריקת מזון בגלל איכות

כמויות גדולות של מזון מגיעות לפח פשוט משום שהצבנו סטנדרטים גבוהים – אולי גבוהים מדי

 

מהו היקף בזבוז המזון של תא משפחתי ממוצע?

כפי שהסברנו קודם לכן, תרבות השפע הפכה אותנו לצרכנים מפונקים, וככאלו אנו רוכשים במקרים רבים כמויות מזון גדולות ביחס לשימושנו הלכה למעשה. נתונים סטטיסטיים בנושא מצביעים על השלכת מזון בשווי של 4,600 שקלים בשנה ע”י משק בית ממוצע (כ-383 ₪ בחודש). יחד עם זאת, נתוני המוסד לביטוח לאומי מצביעים על קיומן של כ-300 אלף משפחות בישראל הסובלות מאי ביטחון תזונתי, קצת אבסורדי יש לומר, ולפיכך נדרשת התערבות מוסדית חיצונית.

 

 

מהו מיקומה של ישראל ביחס למדינות אחרות החברות בארגון ה-OECD?

ישנם לא מעט מדדים שליליים בדירוג ה-OECD בהם תופסת ישראל את המקומות העליונים, כאשר אחד מהם הוא נושא בזבוז המזון, או בשמו המקצועי: “המזון האבוד”. על פי נתונים החושפים את היקפי המזון האבוד בישראל, נכון לשנת 2017, ניצבת ישראל במקום השני מתוך 35 מדינות.

 

התגובה בישראל: דו”ח אובדן המזון

מדובר בדו”ח הלאומי לאובדן והצלת המזון בישראל, הנערך מטעם ארגון לקט ישראל וחברת הפיננסים BDO. עפ”י ממצאי הדו”ח, כמחצית מהאוכל שנזרק בשנה האחרונה היה בר הצלה. לפיכך, ממליץ הדו”ח על מספר צעדי מדיניות נדרשים, ובראשם התווית תכנית לאומית להצלת מזון, אשר מטרתה היא ייצור תמריצים ומנגנונים שיעודדו תרומות של מזון. כמו כן, גורס הדו”ח כי יש לקבוע יעד לאומי להצלת מזון בהתאם לעקרונות אותם גיבש האו”ם, ויש להטיל חובת הצלת מזון על גופים ממשלתיים מתוקצבים.

 

ובהקשר ישיר: מילה טובה לעיריית תל אביב

עיריית תל אביב הייתה הראשונה בישראל לחתום על “אמנת מילאנו למדיניות מזון עירונית”, אשר מטרתה היא התמודדות עם האתגרים הכרוכים בבניית מערכות מזון מקיימות. התפיסה העומדת בבסיס האמנה, היא כי לשלטון המקומי תפקיד מרכזי בהשגת אורח חיים מקיים. כיוון שכך הם פני הדברים, מבקשת האמנה ליצור מחוייבות לפעילות מקומית עירונית בנושא צמצום אי הביטחון התזונתי ובזבוז המזון.

 

כבוד לעיריית תל אביב, שחתמה על אמנת מילאנו למדיניות מזון עירונית

 

אז… כיצד תוכלו להימנע מבזבוז מזון?

עליכם להיות מודעים בכל עת לאפשרות שייתכן ואתם מבזבזים מזון. במידה ותעלו את רמת המודעות שלכם ותחשבו כמה כסף בחודש אתם “זורקים לפח”, תרתי משמע, ייתכן שתבינו ותפנימו את העניין, ויהיה זה צעד ראשון בדרך אל ההימנעות מבזבוז. נמליץ לרכוש כמויות קטנות יותר לאחר שניסיתם להעריך נכונה את כמויות השימוש בהתבסס על נתונים היסטוריים, ואם אין לכם כאלו, התחילו לאסוף אותם עכשיו. לסיום, טיפ קטן נוסף: זכרו כי תאריכי התפוגה אינם מעידים בהכרח על העובדה כי האוכל מקולקל, אלא מדובר בהמלצת היצרן, אז פשוט בדקו את המזון ונסו להעריך בעצמכם האם הוא עוד ראוי לשימוש.

 

עקבו אחרינו גם באינסטגרם

 

אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >