ניסיתי ושרדתי כדי לספר: כך נראה יום שלם עם טלפון במצב טיסה

שני ודאוקר2 דקות קריאה
היתרונות האדירים של מצב טיסה
שתף:

לקחתי על עצמי אתגר. ברחבי הרשת מצאתי אי אילו כתבות, בעיקר של יזמים מארצות הברית שהחליטו לנוע לכיוון האקסטרים והעבירו את הטלפון למצב טיסה למשך שבוע ואפילו יותר. הם החליטו לעשות על עצמם מחקר של ממש – ואני הייתי פחות בכיוון. מה שעשיתי היה מתוך סקרנות טהורה ותו לא. מילים רבות נכתבו ועיניים רבות גולגלו כלפי מעלה על איזה דור-צמוד-לטלפונים-הניידים שלו אנחנו אז אמרתי לעצמי – יאללה, אנסה.

 

כעצמאית שעובדת מהבית אני לא באמת יכולה להרשות לעצמי להיות לא זמינה. מה אם המורה תתקשר? הגננת? לקוח? מה אם משהו דחוף יקרה? מסתבר שעם הכנה נכונה של השטח זה היה אפשרי ולולא החג המתקרב – יכול להיות שהייתי מתפתה להמשיך עוד יום. אז בחרתי יום אקראי באמצע השבוע, יום עם חוג אחד ומטלות יומיומיות רגילות של עבודה ולקוחות. העברתי את הטלפון למצב טיסה, הנחתי אותו בצד – והתחלתי לבדוק איך זה משפיע עלי – פיזית, נפשית, פסיכולוגית, מנטלית ורגשית.

 

הזמן האבוד שלא יחזור לעולם

בתור אחת שיש לה כבוד עצום לזמן של עצמה ושל אחרים, פתאום גיליתי כמה זמן התפנה לי. זה לא סוד שהטלפונים הניידים הם גוזלי זמן לא פחות מנוראיים אבל מכאן ועד לעשות מעשה – המרחק בדרך כלל גדול מאד. בזמן שהתפנה לי שמתי לב לשני דברים נוספים שקורים במקביל: האחד, רמת הכוננות שלי ירדה. לא הייתי צריכה לוודא שהטלפון יצלצל בעוצמה גבוהה כדי שאשמע עד החדר השני ולא הייתי צריכה לבדוק אחת לכמה דקות אם קיבלתי הודעה שפספסתי. השני, רמת השקט בבית עלתה פלאים. לא נשמעו בחלל הבית צפצופים שונים, צלצולים או אי אילו קולות שבוקעים בדרך כלל מהטלפון. דממת אלחוט.

 

שילוב של כוננות נמוכה ושקט הוא שילוב נהדר ואני ממליצה לכם לנסות אותו, גם לפרק זמן של כמה שעות. המחשבות שנכנסות למקום, הרוגע המנטלי שפשוט הגיע לבד – כל אלה שווים זהב ונדירות הפעמים שאנחנו מגיעים למצב הזה. ברוגע מחשבתי בחנתי אפשרויות שונות שעמדו על הפרק בחיי האישיים או בחיי המשפחה שלי ואני בטוחה שההחלטות שקיבלתי היו מאוזנות, רציונליות ונכונות הרבה יותר. גם אם ההחלטה זהה לזו שהייתי מקבלת לולא השקט שהיה לי – דרך החשיבה והנינוחות עשו את ההבדל. וההבדל גדול מאד.

 

מצב טיסה אידאלי
"שילוב של כוננות נמוכה ושקט"

 

"אבל אם מישהו יחפש אותי?"

מכיוון שאיני מנתחת מוח ואני לא עוסקת בתחום מציל חיים – אין שום דבר דחוף או מהותי שהייתי מפספסת ומצטערת על כך עד לסוף חיי. המורה תתקשר ואני לא זמינה? היא תתקשר לבעלי. כל מצב או עניין אפשר לפתור, גם כמה שעות אחרי. השגרה בדרך כלל נוחה וידועה מראש ואין צורך להיות ב- High Alert כל הזמן. חוץ מזה, לא מגיע לי קצת זמן שקט עם עצמי? מה ההבדל בין טלפון שמופעל במצב טיסה לבין השתתפותי בכנס שמחייב כיבוי הטלפונים הניידים? אז התשובה לשאלה "מה אם מישהו יחפש אותי" היא פשוטה: שיסתדר לבד. נפלאות דרכי היצירתיות שכל אחד מאיתנו יכול ומסוגל להפגין בהיעדר התנאים הרגילים לפעולה.

 

 

מסקנות וראייה מחודשת

במילה אחת – מומלץ. בארבע מילים – תפרגנו את זה לעצמכם. מכיוון שידעתי ששום הודעה לא תגיע ושום שיחה טלפונית לא תיכנס – לא הייתי צריכה לחוג סביב הטלפון במעגלים אינסופיים ובלתי נגמרים והייתי פנויה. פנויה לכל דבר ועניין. יכולתי לסדר את הבית אם רציתי, לשבת מול המחשב ולבהות, לצפות בטלוויזיה או לנסוע למקום נידח ולחשוב. השעבוד נעלם, החוט הדמיוני שקושר אותי ביומיום לטלפון הנייד שלי נעלם. כשירדתי לסיבוב ברחוב פגשתי אנשים, שכנים ועוברי אורח ונהניתי מהידיעה שאיש לא יכול להפריע לי. לא צריך בשביל זה שבוע או כמה ימים. גם כמה שעות של לבד יעשו פלאים לכל אחד וגם האתגר שבניתוק ביודעין מהטלפון יעשה טוב לכל אחד.