לכל עובד מגיעות לצד המשכורת גם זכויות נוספות כגון החזרים על הוצאות שונות (נסיעות אל מקום העבודה וממנו ביניהן), השתתפות המעביד בחיסכון פנסיוני, תשלום עבור מספר מוגדר של ימי מחלה ועוד. הזכות לקבל במהלך שנת עבודה מספר מסוים של ימי חופשה בתשלום היא ללא ספק אחת המרכזיות שבזכויות המגיעות לעובדים שכירים בארץ. למרות שמדובר בזכות כה בסיסית לא תמיד ברור כמה ימי חופשה מגיעים, מה קורה אם לא מנצלים את כולם או אם חורגים מהם, האם אפשר לחייב עובדים לקחת ימי חופשה במועד מסוים וכד’. בפסקאות הבאות תמצאו מידע מועיל שבכוחו לענות על שאלות כגון אלה שצוינו לעיל ואחרות.

 

ימי חופשה הם זכות על פי החוק

ימי חופשה הם זכות שמגיעה לכל עובד מטעם המעביד שלו, כמובן, בתשלום מלא. כמה ימי חופשה מגיעים לכם?

 

 

חוק חופשה שנתית

הזכות לימי חופשה בתשלום מוקנית לעובדים שכירים מכוח חוק חופשה שנתית. חוק זה, ותקנות שתוקנו כדי להשלימו, קובעים כמה ימי חופשה מגיעים לכל עובד (לפי תנאים שונים עליהם נרחיב בהמשך), כיצד ניתן לנצל זכות זו ועוד. לפי תיקון לחוק שנכנס לתוקפו ביולי 2016 נוספו שני ימי חופשה בכל אחת מארבע השנים הראשונות לעבודה אצל מעסיק מסוים (יום אחד התווסף כבר מיולי 2016 והשני החל מינואר 2017). לאחר התיקון לחוק עומד מספר ימי החופשה המגיעים לעובד במקום עבודה בו נהוג שבוע עבודה בן חמישה ימים על 12 ימים בשנה עבור עובדים בעלי וותק של עד ארבע שנים, 17 ימים בשנה כשהוותק עומד על 6-8 שנים, ו – 23 ימים בכל שנה, עבור עובדים בעלי ותק גבוה עוד יותר.

 

כמה ימי חופשה מגיעים לכם?

כמות ימי החופשה המינימאלית בשנה המגיעה לכל עובד קבועה בחוק – בין 12 ל – 23 ימי חופשה בשנה, תלוי בוותק שלכם במקום העבודה

 

 

תנאים לזכאות מלאה לקבלת ימי חופשה

כדי שעובד יהיה זכאי למלוא מספר ימי החופשה הקבועים בחוק צריכים להתקיים שלושה תנאים: התנאי הראשון מבין אלה נוגע למשך קיום יחסי עובד – מעביד במהלך השנה, כמו למשל – האם התקיימו יחסי העובד מעביד ברציפות לאורך השנה כולה, מתחילת ינואר ועד סוף דצמבר? או שמא אלה התחילו רק במהלך השנה או הופסקו וחודשו (מפאת פיטורים או התפטרות)?; הקריטריון השני המשפיע על מידת הזכאות לימי חופשה הוא מספר הימים שהעובד עבד בפועל במהלך השנה; ואילו הקריטריון השלישי והאחרון לקביעת כמות ימי החופשה המגיעה לעובד בשנה – נוגע, כאמור, לוותק של העובד במקום העבודה.

 

זכאות למספר ימי החופשה המלא, כפי שתואר לעיל, קמה לעובד שהקשר המשפטי שלו עם המעסיק נמשך ברצף לאורך כל השנה הקלנדרית (מתחילת ינואר ועד סוף דצמבר) ושהשלים לפחות 200 ימי עבודה במהלך השנה. וותק נקבע לפי מועד תחילת העובדה כך שעובד שהחל לעבוד בינואר ייחשב בעל אותו וותק כמי שהחל באוקטובר של אותה שנה. במקרים של זכאות חלקית (למשל עובד שלא השלים 200 ימי עובדה במהלך השנה) מחושב מספר ימי החופשה המגיעים לעובד לפי אחוז זכאות כפול המספר השלם, כך למשל עובד שהשלים רק 150 ימי עבודה יהיה זכאי ל75% ממספר ימי החופשה להם זכאי עובד שהשלים לפחות 200 ימי עבודה (אם מתקבל מספר לא שלם החוק קובע שמעגלים כלפי מטה).

 

ימי חופשה חייבים להינתן לכל עובד

עובדים זכאים למלוא כמות ימי החופשה הקבועה בחוק אם עבדו באותו מקום עבודה במשך שנה קלנדרית רצופה, ולפחות 200 ימים באותה השנה

 

 

עובד המנצל את כל ימי החופשה

מעסיק אינו יכול לחייב עובד שניצל את מלוא ימי החופשה לצאת לימי חופש נוספים, העובד יכול להסכים לצאת לחופשה כזו כשהוא מודע לכך שלא יקבל תשלום על ימי החופש.  ניתן לחייב עובד לצאת לחופשה במועד מסוים כל עוד יש די ימי חופשה בתשלום לזכות העובד. עובד יכול לצאת לחופשה גם אם כבר ניצל את מלוא מכסת ימי החופשה בתשלום שמגיעים לו, בתנאי שהמעסיק מסכים וכל זאת ללא שיקבל תשלום או על חשבון ימי חופשה שיצבור בעתיד.

 

ימי מחלה

חשוב לדעת שימי מחלה, עבורם מקבל העובד שכר, נחשבים כימי עבודה ככל שהדבר נוגע לצבירת ימי חופשה בתשלום. גם יום שקוצר מפאת מחלה נחשב, בהקשר זה, ליום עבודה מלא. כדי שיום ייחשב ליום מחלה מוכרח העובד להגיש אישור של רופא הקובע שבימים אלה העובד היה מנוע מלהתייצב לעבודה מפאת מצבו הבריאותי. אם העובד אינו מציג אישור רפואי כזה הימים בהם נעדר מן העבודה יחשבו ימי חופשה, על כל המשתמע מכך מבחינת ניצול ימי חופשה בתשלום.

 

הסדרים מיוחדים לעובדים בענפים מסוימים

כל שתואר לעיל נוגע לכלל העובדים השכירים במשק אולם ישנם ענפים בהם עובדים זכאים לתנאי משופרים במקצת בכל הקשור לימי חופשה בתשלום, זאת מכוח הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה. בין היתר מדובר בעובדי קבלן, עובדי חברות ניקיון, עובדי שמירה ואבטחה, עובדי אולמות אירועים, עובדים בענף החקלאות, עובדים בענף המלונאות ועוד. 


אולי יעניין אותך גם?

X
זירת ההשוואות חיסכו עכשיו >