חינוך פיננסי (או היעדרו) והשפעתו על עתיד הילדים

הידעתם שרבע מאוכלוסיית ישראל חיה מתחת לקו העוני, מה שמציב את ישראל בראש סולם העוני בקרב מדינות OECD? ידוע לכם כי כ-40% מקרב הישראלים נמצאים באופן קבוע במצב של אוברדרפט בחשבון הבנק? הידעתם ששיעור הבקשות לפשיטת רגל עלה פי 134 (!) מאז שנת 1995 ובסוף 2016 סוכם ב-15,450 בקשות לפשיטת רגל לעומת 115 בלבד בשנת 1995? ומה תגידו על כך ש-94% מקרב ישראלים לא יודעים מהו גובה התשואה השנתית הממוצעת בקרן הפנסיה שלהם? אם זה נשמע לכם לא מעודד אתם לא ממש טועים שהרי מדובר בנתונים בעייתיים שצריכים להדליק נורה אדומה ולגרום לכל אחד לשאול 'מהו מקור הבעיה?' ו-'מה משפיע ומערער כה חזק את הכלכלה שלנו?' באורח מפתיע, התשובה לא בהכרח טמונה בהתנהלות פוליטית-כלכלית לקויה של ישראל בזירה העולמית או בהחלטות אלו ואחרות של בנק ישראל. התשובה מצויה בנו – האזרחים, אשר אינם יודעים להתנהל נכון מבחינה כלכלית ובמערכת החינוך, אשר לא עשתה דבר בעבר וגם בימים אלו אינה נוקפת אצבע במטרה להקנות לדור העתיד את הידע והכלים להתנהלות כלכלית מושכלת. בפשטות – חינוך פיננסי הוא מושג שאיננו קיים.

חינוך פיננסי – ישראל בהשוואה ליתר מדינות ה-OECD?

לפני 3 שנים פורסמו תוצאותיהם של מבחני פיזה, שנערכו בקרב תלמידים ב-18 מדינות OECD. נחשו מה? ישראל דורגה במקום השלישי… מהסוף. התלמידים בישראל לא מכירים מושגי יסוד בכלכלה דוגמת, ריבית, אינפלציה, שערי מט"ח וכו'. בהיעדר חינוך פיננסי הם אינם מבינים את פשרן של פעולות פיננסיות פשוטות, דוגמת נטילת הלוואה, המרת מטבע ועוד. העניין הוא שמדינות OECD רבות, אנגליה למשל, כבר לפני שנים שילבו במערכות החינוך שלהן תכניות ייעודיות לחינוך פיננסי והתוצאות לא איחרו להגיע: מספר פשיטות הרגל ירד, שיעור העוני הצטמצם, רמת החיים עלתה. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם הטענה כי היכולת של האדם לקבל החלטות כלכליות נבונות משפרת את ביטחונו הכלכלי. ומכאן מתבקשת המסקנה: ככל ששיעור האזרחים בעלי ידע ומיומנות פיננסית במדינה יגדל, כך בהתאמה תתחזק גם הכלכלה המקומית.

עם זאת, מערכת החינוך הישראלית, שתקציבה השנתי עומד על 330 מיליארד ש"ח, מקצה פחות מ-1% (כ-5 מיליון ש"ח בלבד) לתכנית של חינוך פיננסי בבתי הספר בארץ. יתרה מזאת, את האחריות על תכני הלימוד מעביר משרד החינוך לבנקים, אשר ימנו מטעמם מדריכים חיצוניים שיעבירו את חומרי הלימוד. מן הראוי לציין, כי על פי תכנית זו רק 106 בתי ספר יזכו להשתתף בתכנית והחומר יועבר אך ורק בבתי הספר התיכוניים – ילדים צעירים יותר ובני נוער בבתי ספר שאינם נמנים ברשימת המשתתפים לא יזכו לקבל את הידע החשוב כלל.

אם כך, מה אפשר לעשות כדי בכל זאת לגדל דור של ילדים בעלי תבונה כלכלית?

נראה שאי אפשר לסמוך על מערכת החינוך, שמתנערת מאחריות ונמנעת מלהקנות לדור העתיד את הכלים והידע החיוניים להתנהלות כלכלית נבונה בהגיעו לבגרות. מה שכן ניתן לעשות כבר כעת, זה לקחת את האחריות בידיים שלנו: 

כבר מגיל צעיר יכולים ההורים לחשוף את הילדים למושגים מעולם הפיננסים. אפשר להתחיל עוד בגיל הגן: להסביר לפעוטות את משמעות המושג כסף, את ערכו ואת המשמעות של קניה-מכירה. בגילאים בוגרים יותר ניתן להקצות לילדים דמי כיס, לעודד אותם לחיסכון ולתגמל אותם עם ריביות עבור הסכום שחסכו. מאוחר יותר ניתן לשתף אותם בהחלטות כלכליות בדבר חלוקה של התקציב המשפחתי, לשמוע את דעתם ולפתח יחד עימם אסטרטגיה להתנהלות כלכלית עתידית.

בנוסף לכך, ניתן להיעזר במשחקי חשיבה ומשחקי קופסא בתחום הפיננסים: פרט למונופול, המוכר לכול, קיימים מגוון משחקים המפתחים את החשיבה והמקרבים את המשתתפים לעולם הכלכלה והפיננסים בדרך חווייתית ומהנה. 

לצד המאמץ האישי של ההורים בכל הקשור להקפדה על חינוך פיננסי, ניתן לרשום את הילדים לחוגים, תכניות פרטיות וקורסים שפועלים היום בכל רחבי הארץ והמאפשרים להקנות לילדים את הידע ההכרחי כל כך בחייהם כבוגרים.

כשמדובר בחינוך כל האמצעים קבילים – העיקר לאפשר לילדים בהגיעם לבגרות להתנהל האחריות ובתבונה: על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בהחלטות פיננסיות שיצטרכו לקבל לאורך חייהם.